בננה

לפני כשבועיים פלוס עברנו, השועל היקר שלי ואני, לארמון קטן עם נוף לים הגדול. מה שהיה אמור להיות אירוע משמח הפך למלחמת התשה. ומדינת האויב במקרה הזה, כמקובל בעיר הקודש תל אביב, הוא בעל הבית. כבר מהשיחה הראשונה איתו הסתבר שטוב מהסיפור הזה לא יצא , הבית זקוק לשיפוץ, לא משהוא מאסיבי, אבל קריטי, ובעל הבית פצח בסדרת מריחות "שמיד בתחילת השבוע מתחילים עבודות, הוא רק צריך שהעובד שלו יתפנה", רק שהוא לא טרח לנקוב באיזה תאריך בדיוק אמור להתחיל אותו שבוע, מה שמשאיר אותנו במשך כל הזמן הזה נטולי סלון ומדפים ,ובגדול-חיים במעברה.
אתמול ב07.00 בבוקר, ללא כל תיאום מראש התייצב בפתח מעוננו הצנוע הטמפיט בחברת העובד המקצועי המומחה שלו חיכינו וציפינו, שהסתבר כסיני חובב (ולא חוקי,אם למישהו בכלל היו ספקות בנושא) . בימים כתיקונם הייתי בועטת בשני הישבנים למטה במורד כל ארבעת הקומות נטולות המעלית שלנו, אלא שהמבט העייף של השועל שאמר "עד שהוא כבר הגיע, שיתחיל כבר ונגמור עם הבדיחה הזאת" גרם לי לגייס את הגרמים האחרונים של הסובלנות שנותרו בי. השועל הלך לעבודה משאיר אותי להתמודד עם כתבה שהייתה צריכה להיות מוגשת כבר לפני יומיים, בעל בית חלאתי ועובד שעושה את עצמו לא מבין עברית.
אחרי חצי שעה הסתבר שבעל הבית נותן לעובד הוראות לחפף כמה שאפשר ולסתום סדקים שדורשים הסרת צבע מקצועית ורק אח"כ שפכטל (כותבת שורות אילו עבדה כשיפוצניקים בעבר, ככה שעדיף היה לבעל הבית למרוח את הקיר כמו שצריך ולא אותי) התערבות טלפונית של השועל הביאה את המצב לכך שבעל הבית שטען בתוקף "שהוא בחיים לא שמע דרישה כזאת" להעביר את העובד הסיני לרשותי המלאה. וכך היה אתמול, כשלמעשה, מצאתי עצמי משרתת את הבחורציק, אוכל, קפה ,מים... אבל העיקר שהעבודה נעשתה לשביעות רצוני.
העובד הסיני העני הסתבר כאיש עסקים ממולח , שבמשך חצי מיום העבודה היה עסוק בשיחות טלפון עם חברים ומעסיקים פוטנציאלים , ובסוף יום העבודה הודיע לנו , ברוב חוצפתו, שכדי לגמור את הצביעה מחר הוא זקוק לחבר נוסף שיעזור לו. הצעה שנדחתה על הסף.
הבוקר, התייצבו שוב השניים , אלא שאני הייתי אחרי יום עבודה שנגמר אתמול ב12 בלילה, פגישה עם כמה פוליטיקאים מאוסים ,כתבה נוספת להגיש עד 12.00 ועצבים במצב רעוע להחריד. בנוסף לכל הצרות גיליתי כי העובד הסיני בחר להשתמש בברסטולי הציור היקרים שלי בתור מצע לערבוב טיח, וזה ממש לא עזר למצב הרוח הקרבי שלי גם ככה.
אחרי שסיימתי להגיש את הכתבה ובעל הבית הגיע לבדוק את העבודה בעצמו, יצאתי לקנות את הצבע לחדר השינה (אפרסק פסטלי עם נגיעות של זהב, תודה ששאלתם) ,כשחזרתי הסתבר שלהשאיר את העובד עם בעל הבית הייתה טעות ממדרגה ראשונה. שעובד בחר לצבוע את הגג ולא לעשות שכבה ראשונה בתוך הבית, מה שאומר שלא תהיה שכבה שנייה.
בשלב הזה ע. הנחמדה והרגישה החליטה לצאת לחל"ת ובמקומה קפצה לאוויר העולם ע.הרעה. "מה אתה עושה בגג?" שאלתי. הוא הסתכל עלי במבט מזוגג "שאלתי מה אתה עושה בגג" אמרתי לאט ובשקט מקפיא. "בעל הבית אמר לי..." הוא ניסה. "אני בעל הבית עכשיו" הודעתי לו באופן שקשה מאוד להתבלבל בו. "שיהיה ברור" הוספתי "אם אין היום שכבה שנייה-אין כסף, מצידי, אתה יכול ללכת הביתה עכשיו!" . ככל הנראה "אין כסף" הוא ביטוי בין לאומי, כי הבחור שלא מבין עברית קפץ מיד לחדר השינה והתחיל לצבוע במרץ.
אז זהו,כרגע השכבה הראשונה גמורה, הבחור קיבל ארוחת צהריים למופת ("אני רוצה בשר" הוא הצהיר בעברית צחה) וסביר להניח שעד הערב יהיה לנו חדר שינה בצבע אפרסק ובעל בית בצבע צהוב עכור.

מסקנה-אם תשימו סיני מנומס יותר מידי זמן בישראל- הוא יהפוך לישראלי לכל דבר. והזרים-הם המראה הנאמנה ביותר שלנו.