בננה

איך שהוא, כמה שהשתדלנו, הכל התחרבש לנו אתמול. הקפקפים מגניבות שקניתי לו שרטו לו את הרגליים עד לדימום (והוא ממש לא בקטע של מדיקל...) המסך של האי פון נשבר בדרך למסעדה שלא הייתה מדהימה כמו שציפינו, חזרנו הביתה מרוסקים (הוא איי פון ובטן, אני ראש) ובעיקר מבואסים, ושנת הלילה הייתה סיוט, כשאני נרדמתי הוא התעורר וכשאני התעוררתי הוא נרדם והיו לי חלומות זוועה.
וכל כך רציתי שיום הולדת שלו יהיה הכי מושלם בעולם!
והכי מצחיק? שהשועל המתוק הזה שלי אומר שהוא כבר חושב מה לעשות ליומהולדת שלי כדי להחזיר לי על כמה שהשקעתי בו.
שועל מצחיק. עוד לא לקח כלום וכבר חושב איך להחזיר.
מה שכן, למדתי שיעור קטן על הנמכת ציפיות. מה זה בכלל יומהולדת? סתם עוד יום בשנה. הרי לא השקענו יותר מידי בעצמנו בשביל להיוולד. אולי בכלל את היומולדת צריך לחגוג לאמהות ולאו דווקא לאילו שנולדו באותו יום. הרי בסך הכל, הן אילו שקרעו את התחת בתאריך הזה לפני כך וכך שנים.
קצת מבאס לי שיום אחרי קמים ליום רגיל כאילו כלום.
מזכירה לעצמי לקום ליד השועל שלי כל בוקר זאת חגיגה ראויה בפני עצמה, אבל עדיין קצת מרירה על זה שאתמול לא היה כזה מדהים ומושלם כמו שתכננתי.
נו. מילא...תמיד יהיה לנו את "דר' האוס" על הדיסק און קי.