אתה פשוט לא מבין, אתה פשוט עדיין לא הפנמת. אני רוצה שתשפיל, אני רוצה שתכאיב ותתכוון לזה, אני רוצה שתעשה בי מה שבא לך, הכל.
אבל אתה פשוט מסרב, וכשאתה מנסה, אתה נשאר עדין ואוהב, מנשק, מלטף, מחייך אליי. מתחשק לי לצרוח עליך. תפסיק, אל תאהב אותי! תכאיב לי!
אתה ממשיך ללטף, נוגע בעדינות, ולי נשבר. אני זורק איזו הערה לגבי זה שאתה עדין מדיי. כתגובה אתה סוטר לי, חזק.
הכל משתנה ברגע, הכל הופך למשהו אחר, שונה. זה מה שאני רציתי, אבל אתה לא מבין. לאחר כמה דקות אתה ממבחין מההבעה על הפנים שלי שמשהו השתנה, ומפסיק.
"לא הייתי צריך לסטור לך." אתה ממלמל בקול מלא אשמה.
כל מה שהסטירה הזאת עשתה, זה להוריד מסכות. ואני לא מצליח להסביר את זה, למה אני זקוק לזה? למה אני אוהב את זה? ולמה דווקא אתה ולא מישהו אחר?
ואתה לא תבין, ואני לא אסביר. ואני אאלץ להישאר ככה, בלי הכאב שאני זקוק לו.
לפני 13 שנים. 24 ביוני 2010 בשעה 6:41