אתה מגדיר את הקשר שלנו כונילי. אמרת שלפעמים נחמד לך שאני קוראת לך "אדוני" בצחוק.
אני מרגישה שאני שייכת לך. כולי.
אני יכולה לא לאהוב התנהלות כזו או אחרת. אני יכולה לדאוג לך ולייעץ לך. להתכרבל איתך וללטף לך את השיער. ליזום, להציק, לבכות. אני עדין אני. אבל שלך.
אני לא יודעת איך להגיד לך ואם בכלל. הכל נהדר גם ככה. אתה מטפח אותי כמו חיית מחמד אהובה, דואג לי ומרגיע. אני נקרעת מבפנים בגלל המחשבה שאולי הייתי יכולה לעשות יותר בשביל לשמח אותך, אבל אני לא יודעת מה.
ובהתנהלות היומיומית לא מורגש או מודגש השיוך הזה. אנחנו יכולים לצחוק ביחד ולטייל ולבשל ולראות סרטים, אני לא צריכה להיות על הברכיים עם קולר כדי לזכור שיש לי בעלים, שמעבר להנאה שבכאב אתה עושה כל כך הרבה יותר ממה שצריך בשביל שאני ארגיש, בשביל שאני ארצה להסתכל לך בעיניים ולחפש רצונות שעוד לא הבעת בקול כדי לרצות אותם.
ואתה אפילו לא יודע מה אתה בשבילי. אתה הכל.