אתמול יצאנו לדייט. זה נורא מצחיק אותי, הקשר שלנו מתקדם ממש באינטנסיביות, בגלל נסיבות קצת חריגות, וזה מרגיש הכי טבעי ונכון. אבל כשאני עוצרת לחשוב, יצאנו אתמול לדייט שלישי. יש לו מפתחות לדירה שלי. דייט שלישי. וואוו.
והערב היה כל כך נחמד, ולבשתי שמלה יפה ואלגנטית, ונעלי עקב מבריקות ממש יפות. הוא אסף אותי מהבית של אמא ובזמן ששוחכנו על הא ודא הוא החזיק את הירך שלי חזק עד כאב צמוד-צמוד לתחתונים. הכוס שלי התחיל לרייר מהשניה שראיתי אותו. כמה התפללתי שיזיז אותן ויכניס אצבע, וירגיש כמה אני רוצה אותו. אבל לא, אמרנו דייט בטריטורחה נייטרלית.
הוא שחרר את הזין מהמכנס והורה לי למצוץ לו, ככה, בזמן נהיגה. חשבתי על כל האנשים שרואים אותי, בשמלה האלגנטית הזו שלי מכופפת בתנוחה בלתי אפשרית בשביל להצליח להכיל כמה שיותר מהזין שלו בפה שלי. אני לא יודעת איך מרגיש הגבר, אני מקווה שלא יותר מדי הבדל, אבל הזוית ממש לא נוחה. זה לא נוח למצוץ מהצד.
חשבתי לעצמי שהזין של אדוני ואני החברים הכי טובים לנצח. שאני אוהבת אותם בנפרד. את הגבר המושלם שלי, ואת הזין המושלם שלו. ושאם אי פעם לגבר המושלם שלי ימאס ממני, מהסרטים שלי, אז החבר הכי טוב שלי יגן עלי ולא יתן לו לשכוח אותי בכזו קלות. המחשבה הזו הצחיקה אותי. החזקתי את השפתיים מעל השיניים וכשהיו במפרים השיניים ננעצו בשפתיים שלי עד דם, אבל העיקר שלא הכאבתי לאדוני. אני הכלבה הקטנה שלו, ומתפקידי לספוג את כל הכאב שידרש בשביל הנאתו.
שמעתי את הוואייז מחשב מסלול מחדש פעם, ועוד, ועוד. הרמתי את הראש. הוא הוריד אותו חזרה בחוזקה ואמר "תתרכזי מתוקה, אני סתם מחפש מקום נחמד לזיין אותך". שמחתי כל כך, אבל השתדלתי לא להראות את זה. אני לא אמורה להתאכזב אם אנחנו סתם נפגשנו לבילוי נחמד וסתם מצצתי לו. הוא עושה כל כך הרבה בשבילי, ומגיע לו כל כך הרבה יותר מסתם מציצה נחמדה באוטו. אבל אם הוא רוצה גם לזיין אותי, אז אין מאושרת ממני.
עצרנו באמצע שומקום. הוא הזיז את המושבים קדימה עד הסוף, בזמן שאני הורדתי את החתונים והחזיה והנעליים. נשארתי בשמלה, גכה זה עם שמלות יפות ואלגנטיות, סרט ללבוש ולהוריד אותן. עברנו למושב האחורי. הדהים אותי שהוא שם את היד שלו מאחורי הראש שלי כדי שאני לא אדפק בידית של הרכב בקצב התנועה שלו בתוכי. זכיתי באדון המתחשב בעולם כולו. הרגשתי כל כך פונקציונלית כשהייתי מקופלת ל2 כך שיכל לחדור פעם לכוס ופעם לפה, כלי מושלם לסיפוק הצרכים של אדוני, יקירי ואהובי. ואז התביישתי קצת בגאווה המיותרת הזו. איזו זכות יש לי לאגו כשאני במקום הזה?
נסענו בכביש הריק ושמענו שירים מצחיקים, דיברנו על נושאים קצת רציניים וקצת משעממים, וחשבתי שהפגישה השוברת שגרה הזו תגרום לי להתגעגע יותר, למרות שהיא כאילו שברה את הזמן בין הפגישות השגרתיות שלנו ל-2. הוא עצר מול הבית של אמא שלי, נישק על הלחי ואמר "תודה בובי, עשית עבודה נהדרת, אני גאה בך". אני מופתעת איך הלילה לא התחלף ליום מרוב האור שפרץ ממני באותו הרגע. אני תוהה אם הוא שם לב להשפעה של המחמאות האלה שלו עלי. כן, אני צריכה לשמוע גם שאני יפה, וגם שאני מגניבה, וגם שהוא אוהב אותי, אחרת אני ארגיש *יותר מדי* למטה. אבל כשכל השאר קיים - וכל השאר קיים בהחלט - זה המחמאות שעושות לי הכי טוב. אני הכי צריכה את הפידבק החיובי כדי לדעת שאני לא סתם רכוש, אני מלכת הרכושים. הרכוש הכי טוב והכי יקר והכי מוצלח בשבילו. מן אגו מעוות כזה של נשלטות.