הלוואי והיית מגיע לחיי לפני כמה שנים. אתה הנפש התאומה שלי, כל מה שטוב בגבר. אני רגילה לתת מעצמי את כל כולי בלי להשאיר פירור, אבל לראשונה אני לא נשארת מרוקנת, להפך, אני מקבלת כל כך יותר ממה שאני נותנת, ואפילו שאני לא ממלאת את העולם שלך כמו שאתה ממלא את שלי - אני מרגישה מוצפת באהבה ודאגה הרבה יותר ממה שאני מסוגלת להכיל, אני מרגישה שאני לא עושה שום דבר כדי לזכות ביחס הנפלא הזה, אבל אני בעצם משקיעה כל מה שיש בי מכל בחינה אפשרית. כל התון שלי לא שווה ערך למה שאתה מרעיף עלי. או לפחות כך אני מרגישה.
אני מרגישה כמו נסיכה קטנה. אפילו כשאני כורעת לרצפה ומנשקת לך את בהונות, אני עדיין גבוהה יותר מבכל זוגיות קודמת שהייתי בה.
אבל היום אני כל כך דפוקה. כל כך התרגלתי שלא מגיע לי, שאני הברווזון המכוער, שאני סוג ב' שאני באמת מאמינה בזה. ועצוב לך שככה אני מרגישה. ואם בחרת בי אני צריכה לכבד את הבחירה שלך ולהאמין שאני שווה משהו.
אם היית נכנס לחיי לפני כמה שנים היינו יכולים להיות מאושרים ביחד. היום אתה גורם לי לחרדות, ואני לך לכאב ראש עם כל הסרטים שלי. ואני מנסה להדחיק את זה אבל לא מצליחה.
ורק לרגליך, כשאתה חוצה איתי גבולות שלא חשבת שתחצה, ומבקש דברים שלא חשבת אי פעם שתרצה אפילו, אני יודעת שיש לי השפעה על החיים שלך, הגבר הכי מדהים, חכם, רגיש, יפה ודואג שקיים בעולם. ובאופן אבסורדי, רק כשאני כלום ושום דבר, אני מרגישה שאני שווה משהו
