כשרבתי סופית עם השותפה, אהובי הודה בפניי שאני חייבת לה את הקשר שלנו.
אני גרה בסוף העולם, והוא בחור שכוח אל, ולא היינו מחזיקים מעמד אפילו כיזיזים.
הוא אמר שההתנהגות שלי אז שדרה שאני לא קרוצה מהחומר של זוגיות. והוא צודק. ניסיתי אז בכל הכוח להוכיח לעצמי שאני לא צריכה זוגיות כדי להיות שלמה עם עצמי, אחרי שמגיל 16 לראשונה הייתי רווקה באמת, ולא בין מערכות יחסים.
אני, לעומת זאת, התאהבתי בו ממבט ראשון. אני מתאהבת רק ממבט ראשון. לא היה לי אומץ לנסות לזכות בו לקשר, אפילו בשביל ליזום איתו זיון גייסתי את כל האומץ שהיה לי.
חגגנו 3 חודשים ביחד. זה לא הרבה, אבל זו עונה שלמה. אני ללא ספק הפכתי לאדם חדש בתקופה הזו, והרבה מאוד בזכותך.
לראשונה בחיי אני באמת מרגישה שאוהבים אותי. אני עצמי אוהבת כמו שלא חשבתי שאני מסוגלת. ואני כן עשויה מהחומר של בת זוג טובה, ללא צל של ספק, ואם תיתן לי אני יודעת שאוכל להפוך כל יום שאתה אצלי ליום חג, ולהפוך אותך למאושר כמעט-כמעט כמוני, כשאתה ליידי.
ומצחיקה אותי, אבל בו בזמן מעבירה בי צמרמורת, המחשבה שיכולת לבוא פעמיים-שלוש ולהעלם לי מהחיים לתמיד, בלי לדעת כמה מאושרים אנחנו יכולים להיות ביחד.