אני לא אדם בריא נפשית. יש לי הפרעת מצבי רוח דו קוטבית, והתקפי חרדה נדירים. אני לא מסתירה את זה מבן זוגי. והיום הנושא שוב עלה, והראתי לו את הכדורים שלי, שאני שומרת במגירה כבר מאז השחרור, לכל מקרה שלא יבוא.
מסתבר שהם פגו תוקף לפני שנה וחצי.
בכיתי , ועדיין אני בוכה במחנק, בהיסטריה. כל השנים, כשכל חיי התהפכו מן הקצה אל הקצה, ידעתי שאם העולם יהיה קשוח לי מדי, תצא האני הבטוחה בעצמה והמאוזנת שעל הכדורים ותחזיר את חיי למסלול הראוי.
-חבל לי שלא יצא לך להכיר אותי על כדורים. היא כל מה שאני לא. בטוחה בעצמה, שמחה, חזקה (כל הדברים שחברים לו בי)
-אני יכול להישאר עם ה*** שאני אוהב, או להכיר בן אדם חדש שגם אם אחבב אותה תחייה עשור פחות
חצי שעה ושני צ'ייסרים מאוחר יותר
-אתה ער?
-חצי כוח
-ה **** על הכדורים לא היתה נשלטת
-אני לא צריך אותה
יד על הישבן שלי, והמיטה הזולה זזה בקצב הנשימה הרגועה שלו. איך לעזזל ארדם בלי זה עוד שבוע שלם???
