אהבתי את מי שהיית

לפני חודשיים שאלתי אותך אם יהיה לך טוב יותר בלעדיי.
אני זוכרת את החלק הזה של השיחה. הרצתי אותו בראש אינספור פעמים.

-יהיה לך טוב יותר בלעדיי?
-את כאילו מנסה לגרום לי להכאיב לך. אני לא רוצה לענות על זה. לא עכשיו, לא בצורה שבה את שואלת את זה
-אז זה "כן?"
*אנחה בצד השני של הקו*
-לא. אבל גם לא יהיה לי פחות טוב בלעדייך.

אתה תמיד מתמרמר על הנטיה שלי להגיב לכל סטרס בבכי. שזה אגב לא היה קיים לפני שהכרנו. וזה סימן טוב, בעיניי, שאני מרשה לעצמי להיות פגיעה לידך, גם אם הצורה שבה זה מתבטא פחות מוצאת חן בעיניך. אבל באותו הרגע לא הייתי מסוגלת לבכות. זו היתה מכה בבטן הרכה. נאטמתי מול עצמי. לא ידעתי איך לאסוף את עצמי ולהמשיך בחיי בלעדיך, אחרי שניפצת את האשליה שאני אולי ראויה לאהבה. 

חזרת בך אחרי פחות מחצי יממה, ואני לא הראתי אפילו טיפת אופי, זחלתי אליך על ארבע בשניה שרמזת שאולי יש איזשהו סיכוי להשאר בקרבתך.

מאז ביקשתי ממך לפרט לי למה כן טוב לך איתי. למה אתה בכלל צריך אותי. כל כך עלובה ונידי. הרבה אחרי שהעניינים בינינו הסתדרו, ואפילו כלפי חוץ נראו טוב יותר מאי פעם, ועשית בשבילי כל כך הרבה, השיחה הזו, החלק הזה שלה הדהד לי בראש ללא הפסקה. התחלתי לחלום סיוטים בכיכובך, להסתגר בתוך עצמי, לחפש הוכחות למה זה כבר לא ככה, ובו בזמן לחפש סימנים שזה עדיין כן והאשליה שלי עומדת להתנפץ. כדי להיות מוכנה.

בכל צעד שלי לקראתך שמעתי שוב ושוב "לא יהיה לי פחות טוב בלעדייך" , בכל מחווה שלי עבורך שמעתי "לא יהיה לי פחות טוב בלעדייך". בכל אקט של דאגה מצידך, בכל פעם שניסית להרגיע אותי, בכל רגע משבר וחולשה שלי מול עצמי, ידעתי, פשוט ידעתי שהמילים האלה, שנאמרו בכזה עצב ורחמים, היו אמיתיות. שלא יכול להיות שמשהו השתנה ב12 שעות מהרגע שיצאו מפיך ועד שסיימת את הפרידה הבדיחה הזו.

ואז בנושא שולי, שבכלל היה בדסמי ומיני והיפוטטי לחלוטין, פתחת שיחה ב "אני מפחד לאבד אותך". פשוט ככה. לא כי ביקשתי שתגיד את זה, או כי ניסיתי לסחוט את זה ממך בפאסיב אגרסיב ומשחקי שתיקה. לא באמצע ריב, כשאתה מנסה לפרוץ איזשהו סכר. זה לא מילים שנאמרו בשבילי, כדי לרצות או להרגיע אותי. פשוט חלקת איזשהן חששות ומחשבות שלך. 

נכון הצליל הכי מספק בעולם זה הקליק הזה כשמרכיבים משהו וחלק נכנס בדיוק למקום שלו ומתקבע שם? 
אז הרגשתי שהיקום כולו הדהד בקליק הזה. המעגל הזה בחיים שלי נסגר.

בלילה, אחרי כמה שעות נהדרות ומספקות ביחד, כשנרדמנו מכוסים באותה השמיכה, לראשונה מאז אותה השיחה חלמתי שאנחנו ביחד, מאושרים.