לפני 8 שנים. 23 באוקטובר 2016 בשעה 8:41
כשסיימתי להקיא את נשמתי באסלה, הוא בא והתיישב מאחורי על השטיחון שבשירוקלחת, ושאל לשלומי.
"אתה יודע למה אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים?" שאלתי
הוא גיחך "את זה לא ציפיתי לשמוע ממך עכשיו"
"אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים" המשכתי לדבר "כי עם מי שאני, לא יכולתי להיות בזוגיות נורמטיבית לאורך זמן. או שליטה, או קשר מתעלל. אדם נורמלי לא ידע להכיל אותי, וגם לא ירצה"
"דווקא עכשיו זה מה שאת חושבת עליו?"
"כן! כי עכשיו אני הכי מרגישה את עצמי, ואת המקום שלי. אני לרגליך, תמיד, ואתה בוחר אם לבעוט בי או לא"
הוא חיבק אותי בעדינות מאחורה, מתאמץ להשאר מהצד הנקי מקיא, בזמן שחיכיתי שיתחממו מים למקלחת. אני אוהבת שהוא טיפלה מגזים. ואותו. בעיקר אותו.
הוא לחש לי באוזן תוך הידוק החיבוק שלו סביבי "זו לא באמת בחירה"
