לפני 3 שנים. 22 בספטמבר 2020 בשעה 22:10
כנרא הסגר, בידוד וכל הלחץ עושים את העבודה.
בזמן אחרון אני מתקשה לישון.
זכרונות מדברים שהדחקתי
ואחרי זה שלכתי
הזיכרונות צפים.
מרץ 2004 אשדוד.
היתי ראשונה שהגיע לזירת הפיגוע
אמבולנסים כבר נסעו
זק״א במקום ואני צריכה לעזור להם לחפש חלקי גופות
אני צריכה לראות מה היקף פיזור חלקי גופות כדי לסגור את המקום.
מחשיך
אנשים מסביב, מגיעים שוטרים, מגיעים קצינים ועוזבים
ואני נשארת
המשמרת שלי כבר בבית
קריר, אני לא מרגישה
עדיין חוקרים במקום
זק״א מתחילים לעזוב
כמעט אף אחד לא נשאר
מתקרב לחצות
ואני, אני עדיין שם כי שחכו אותי
וכל מה שעומד למגד עיניי זה גופות ללא שער
זרוע על האדמה
ואני מסמנת את מקום הנפילה שלה
אני רק רוצה הביתה...
