מקיאה את הכאב

אני מרגישה חזק מידי.

מרגישה את הבלבול עד כאב.

זה נוזל על העור שלי.

אני מרגישה שמחה.

זה מדגדג ועוקץ.

אני מרגישה את האכזבה.

זה קורע את הלב.

אני מרגישה.

אני יודעת להרגיש את הבדלים הקטנים.

ההבדלים הקטנים בצבע מצב הרוח של האנשים.

אני מרגישה חזק מידי את העולם.

את שירי הציפורים בבוקר גורמים לי לבכות מצלילות.

כאב כמו לבה נוזל בעורקים עד נימים הכי קטנים.

הרגשות מגיעות לכל תא בגופי.

זה כל כך קשה לפעמים.

כי אני לא יודעת לבטא ולהראות את הרגשות שלי, 

אפילו לבכות, 

הכל קורא ביפנים.

חזק מידי!

ורק כשאני לבד,

זה קוטע את הנשימה

זה כל כך קשה

זה סגור ביפנים

ואין לי דרך 

אין עם מי למי איך ולמה ובשביל מה

נימול בפנים

בידיים

רק לאבד את ההכרה שוב מיליון פעם

לעשות איתחול

לבנות חומה

חומות

כדי להפסיק להרגיש משהו

אפילו אם זה 

לפעמים..........