מקיאה את הכאב

לא יודע אם אנשים מבוגרים קוראים לעצמם יתומים. אולי זה מתיחס רק לילדים, אבל אני חושבת שלא משנה באיזה גיל כששני ההורים שלך מתים, אתה מתחיל להיות הבוגר האחראי. זה מפחיד. כאילו אתה הבא בתור.

כשההורים מוסרים ילד לאימוץ, הם עדיין קיימים איפשהו. אולי באיזה שהוא מובן זה קשה גם יותר, ויתרו עליך וכו. אבל אתה יודע שם קיימים איפשו, חיים להם, רק בלדיך. לא מזלזלת זה קשה ולא מאחלת את זה לאף אחד למרות שיש סיבות שונות בחיים.

אבל כששני ההורים מתי. זאו, נגמר הסיפור. לא תמצא אותם על פני האדמה. עזבו, לא עזבו, אהבו, לא אהבו, רבתם, חייתם בשלום, שום דבר לא משנה כי שום דבר כבר לא בר תיקון. הם אינם, לא כאן, לא חיים, לא תירא אותם יותר, לא תדבר ולא תישמע. 

אני מודה אני מאוד מפחדת מהמוות, אני מפחדת להישאר בלי ההורים.