אז אהבה הפכה לשנאה.
אני לא יכולה לראות את הפרצוף שלו. לא יכולה לשמוע אותו. לא יכולה להיו באותו החדר.
בן זונה שבר לי את החיים.
אני מרגישה שהם נגמרו.
אני לא רואה מוצא.
אני אשמה בזה שהתאבתי, האמנתי. נתתי את כולי.
הוא פשוט לקח הכל, השתמש בי וזרק את הקרעים שנשארו ממני לפח הזבל.
אני שונאת אותו כל כך שאני מרגישה איך דם מתחיל לרתוח בעורקים רק מצל של המחשבה עליו.
אין לי אוויר מרוב שאני שונאת אותו.
היתי רוצה שיסבול.
היתי רוצה שיבכה כמו תינוק.
היתי רוצה להשפיל אותו.
היתי רוצה שיהיה לו רע.
היתי רוצה שיצטער כל חייו על כל מה שעשה.
אין לי אוויר מרוב שאני שונאת אותו.
היתי רוצה שיסבול.
היתי רוצה שיבכה כמו תינוק.
היתי רוצה להשפיל אותו.
היתי רוצה שיהיה לו רע.
היתי רוצה שיצטער כל חייו על כל מה שעשה.
היתי רוצה כל כך שיסבול, היתי רוצה להוריד עור ממנו כל עוד הוא חיי ונושם, שירגיש כל מילימטר של העור שיורד.
היתי רוצה לחתוך לו את הזין ואת הביצים ושיוכל אותם לארוכת הבוקר כל עוד הפצעים אחרים שלו מחלימים לאט לאט.
היתי רוצה שירגיש מה הוא עשה לי ושזה בלתי הפיך.....
