טעימות בהנף מקלדת

אהבה אינה זקוקה ליום מוגדר אם היא קיימת אז היא ממלאת את ההוויה הפנימית בכל עת ורגע

ואם אינה קיימת  כלום לא יועיל. כעין דברי שיר השירים אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.

מכל מקום בצד של האהבה יש איזה יסוד

שחירות ושיעבוד משמשים בו בערבוביה

מתוך אותו רצון אנו נקלעים לתוך מערך רגשות שכאשר הוא נפרם באיבחה אחת הוא נעשה 

מקור לכל עצב וכאב

כנראה זהו הפרדוקס של הקיום האנושי

נראה שבהקשר הזה  יש משמעות רבה לשיר של  פרננדו פסואה שלהלן:

רצון הוא מקור החופש
ברם בשם הרצון והחופש
האדם משעבד את עצמו
לאותם דברים שנעשים לו
כהרגל המושרש עמוק בנפש
במצב כזה חירות אמיתית

רצה מעט יהיה לך הכל
רצה לא כלום תהיה חופשי
אותה האהבה שרוחשים
לנו, רוצה בנו, רומסת אותנו
(פרנדדו פסואה, על העמוד היציב, עמ' 112)