זוג מהלכים ברחוב
אין נפש חיה בחוץ
רק שניהם צועדים לאיטם
עקב בצד גודל בתוך השקט
והדממה
הוא בחולצה לבנה חליפה שחורה
ומגבעת לראשו
והיא בחצאית המשתפלת
עד למטה מברכיה ומרחפת
מעל עקבי נעליה
צועדים הם בנחת ושלווה
ותשוקה פנימית פעמה בתוכם
הוא הביט לאחור כמו רצה
לוודא באמת שאין איש
מלבדם ומשראה שכך
חש בטוח לשלוח ידו לחבקה
היא נרתעה לרגע
הביטה לכאן ולכאן
ובראותה כי רק נוכחותם
קיימת במרחב אז גם היא
חשה בטוחה להלך צמוד אליו
ולהיסתופף בחיק חיבוקו
הוא שוב הביט לאחור ולכל עבר
והרהיב לחבק אותה בהדיקות יתירה
שהצמידה את שניהם פנים אל פנים
גומעים לבדם
את המרחב החופשי וחשים משוחררים
להמתיק רגע ולהצמיד שפתיים בנשיקה
כמי שהעולם והרגע נתונים לרשותם
אולם לא נתנו דעתם
ששם למעלה מבעד לאשנבי החלון
של דירת גג
עין אדם הבחינה בהם
ושפתיו חייכו בחיוך
של הבנה לטבעו של עולם
הוא כיחכח בגרונו ולשמע קולו
הם ננערו לפתע
כנשוכי נחש ומיד הזדרזו
להלך במרחק זה מזו
בסוג של אדיקות דתית
שחצצה בעד אדיקות גופם
ההוא שם מלמעלה שוב חייך
ותהה בינו לבין עצמו
כיצד האדם חש חירות מלאה
והנאה מרובה במה שסמוי מהעין
וכיצד פרצי תשוקה
מוצנעים ומודחקים
מחמת דפוסי נימוסים והרגלים