לפני 16 שנים. 9 באוקטובר 2008 בשעה 21:05
תחושות
פורצות כמעיין
זורמות כנהר
שוצפות כגלי ים
שיפעת רגשות
ומפלי תחושות
כשאון גלים
מתנפצים בסלעי לב
מילים ללא סוף
בתוככי לב נערמות
במרתפי נפש נאגרות
נעות וזעות
אך שפתיים
כאבני שפה
גודרות מפני סחף
כמו
הסכם גבולות
בין רחשי לב
למוצא שפתיים