סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

טעימות בהנף מקלדת

מילים והגיגים, על הא ועל דא
לפני 14 שנים. 24 ביולי 2009 בשעה 15:54

הסברים שונים אנו נותנים למעשים והחלטות שונות. והשאלה האם לרצון יש מקום להנמקה? אפשר לומר כי הרצון מופיע וזורח ללא הנמקה והסברה וההנמקות השונות שאנו מסבירים בהם את המעשים והפעולות מטרתם לעדן ולתת צידוק ואמתלא לרצון. כמו מעטפת צלופן יפה לקישוט והידור.בהקשר זה הביטוי אין דבר עומד בפני הרצון הינו בעל משמעות רבה. בדרך כלל עושים בו שימוש כאשר מבקשים לנטרל טענה של חוסר יכולת.יחד עם זאת, יש מקום להרהר האם הרצון עומד בפני עצמו, או שמא יש דברים העשויים להשפיע על הרצון? לשון אחרת:האם מידע מסויים שמגיע לאדם עשוי לחולל שינוי ברצון שהיה לו זה מכבר? וכאן יש מקום להביא את ההיבטים של סוגיה זו כפי שנידונו בדיאלוג מעניין שהתנהל בין ד"ר טוני לביא לבין פרופסור ישעיהו לייבוביץ ז"ל. (הדברים מובאים בספר מה שלמעלה ומטה) לייבוביץ טען בדבקות, כי על הרצון אין שום השפעה וכנגדו טען טוני לביא שאכן קיימת אפשרות להשפיע על הרצון. על מנת לאשש את טענתו, נקט טוני לביא בדוגמה הבאה: אדם רואה בצד הדרך עני קבצן פושט את ידו, ומתעורר בו הרצון לגשת ולתת לו צדקה. תוך שהוא סוטה ממסלולו כדי לגשת לקבצן, הוא פוגש חבר המיידע אותו ולוחש לו: הקבצן הנ"ל אינו עני ואינו חסר פרוטה, אלא מתחזה גדול הוא. על בסיס המידע הזה,הוא מחליט להימנע מלתת לקבצן צדקה. דוגמה זו ממחישה, שמידע מסויים עשוי להשפיע על הרצון. לייבוביץ דחה טענה זו , והמשיך לדבוק בעמדתו לפיה,כי שום דבר לא משפיע על הרצון. ובעניין הדוגמה הזו הוא השיב: כי מלכתחילה, הרצון של האדם היה לתת לקבצן שהוא עני באמת ולא למתחזה. אם כן המידע לא השפיע על שינוי הרצון אלא אדרבא נתן לו את הביטוי שהיה קיים מכבר.

האזוקים - אנו בעצם הרצון עצמו וכל מעשינו ודיבורנו הם ביטוי לרצון שטבוע בנו ולא צידוק.
לגבי המשפט שאין דבר העומד בפני הרצון-הוא מאוד נכון, אם אנו הרצון אז הכל אפשרי להשגה כמובן בעזרתו של האל שכל מטרתו היא להייטיב עם הבוראים.
כשאנו רוצים אנו פועלים בכל הכוח להשיג את המטרה,בטח יהיו שיגידו שיש הרבה מקרים שעושים הכל וזה לא עוזר, אך אם אותם אלה יבחנו את הקרביים שלהם ביושר וכנות יראו שבגלל כל מיני דברים אימצנו תאוריות שנמצאות בתת מודע ומונעות מאיתנו להגיע....
וכל עוד התאוריות שם הם אשר יובילו אותנו במעשינו ודיבורינו.
אפשר להשפיע על הרצון על ידי הבדיקה שלנו לגבי אותם תאוריות מושרשות (מה מניע אותנו) ולבטל אותם מתוך הבנה שזה מוטעה ובמקום לאמץ את הרצון הנכון ולהכניס תאוריות מתאימות לאותו רצון,להתחיל לפעול לפי אותם תאוריות חדשות.
לפני 14 שנים
בודק - ההנחה שציינת שהאל מטרתו להיטב עם הברואים
יסודה בתפיסה של הרמח"ל בספרו דעת תבונות
וזו שאלה גדולה עד כמה הנחה זו נכונה. שכן כאשר מיחסים לאל רצון וצורך יש בכך לבטא קיומו של חיסרון כלפי האל. אבל לא כאן המסגרת להיכנס לזה. אך לעצם העניין, ההשפעה על הרצון אף היא תלויה ברצון. אבל זו באמת שאלה שקשה להשיב עליה. מכל מקום שמח לקרא על תובנות מעמיקות העולות מבין כותלי מילותייך
לפני 14 שנים
האזוקים - כשמביטים על הדברים ובוחנים אותם לעומק לאור כל מקרה ומקרה ואצל כל אדם רואים שכך עולמנו עובד ולכן הרמח"ל ועוד צודקים.
אין חיסרון באל בדבר אנו מבטאים זאת כך כי אנו צריכים מילים גשמיות כדי להבין דברים.
החיים נותנים לנו סימנים לגבי רצונות לא נכונים לנו והיכן אנו טועים.בהחלט תלוי ברצון שלנו עד כמה אנו רוצים לשנות דברים ולהגיע לחיים טובים יותר עבורנו.
הרי אנו פה כדי לתקן דברים ולא כרובוטים מתוכנתים ללא אפשרות מחשבה או החלטה,לכן הכל תלוי בנו.
לפני 14 שנים
בודק - התגובה שלך מעלה מקום טו לבחינה לעומק של עצם היחס בין הביטויים שאנו נוקטים בהם כדי לתאר עניינים בהקשר התיאלוגי לבין המהות הרוחנית שכלפיה אנו אומרים את מה שאומרים. אין לי ספק שמילת רצון וצורך האמורה ביחס לאל היא תוצאה של ההגבלות שיש לנו בשפה ביחס לדבר הנבדל מחומר. אך למרות זאת העליתי את העניין הזה, וזאת כדי לחדד את הנקודה ולהצביע על ההבדל בין הגישה הזו לבין גישה אחרת שאף היא מופיעה במקורות ההגות היהודית לפיה אין מקום לתאר את העולם בזיקה כזו של רצון האל להיטיב ההבדל בין שתי הגישות קשור למהות ותכלית העבודה של האדם. לפי הגישה של הרמח"ל מטרת העבודה של האדם בעולם היא על מנת שמכח עמלו הוא הוא יקבל את השכר וזאת על מנת כדי למנוע מצב של נהמא דכיסופא כלומר תחושנ שהוא אוכל משהו שאינו מפרי עמלו. בתוך גישה זו העבודה המוטלת על האדם היא להשלים את העולם ואת מטרת הבורא ביצירה של העולם ובתכלית שלו. גישה אחרת מעמידה את הכל בהגשמת האדם את התכלית בהשגת השלמות של מימוש הפוטנציאל הגלום באדם. וזאת מבלי לתלות את העניין ברצון להיטיב של הבורא.
תודה לך על תגובה מאתגרת
לפני 14 שנים
האזוקים - אין במקורות שלנו שום דבר סותר אחד את השני.
במבט ראשון כן אך תמיד צריך לחפש את החיבור בין הדברים.
כפי שאמרתי אנו אמורים לתקן דברים וזו תכליתנו בעולם זה שהרי אם נתקן נגיע למה שאנו חפצים מתוך עבודה שלנו.
אך אם נסתכל אחורה בבריאת העולם והאדם הכל היה מושלם והיתה כל הזמן ההשפעה של האל לטוב העולם והאדם ומי שבחר להידמות בתכונותיו ולהשפיע זה הרצון/הכלי ורק במעשיו הבחירה השגויה של האדם התחילו בעצם התיקונים להחזיר את הגלגל אחורה להתחברות נוספת עם השפע.
כך שזה לא סותר אחד את השני אלא שמשלים
לפני 14 שנים
בודק - זאת השאלה הגדולה מה טיבו של התיקון? בעולם הקבלה
נהתיקון אחוז וקשור ואזוק בתוך אותה מערכת של שבירת הכלים שהתרחשה בחטא האדם הראשון, ובכל תנועת הגילגולים שבאו בעטיה. ועל האדם להשלים את האיחוי של הניצוצות שהתפזרו להם בעולם ובאותו פירוד שנגרם בעולם הספירות. אך גישה זו ממקדת את האדם בתיקון מערכת האלוהות. לעומת זאת גישה אחרת ממקדת את האדם בתיקון שלו עצמו אבל לא מתוך אירוע שאירע בהוויה האלוהית או באנושות, אלא שזהו היעוד של האדם בהגשמה עצמית. ההבדל הוא במשמעות של הדברים. לפי הגישה השניה אחן משמעות מאגית או סגולית לדברים מה שאין כן לפי הגישה הקבלית הדברים נמצאים תחת השפעות והקרנות מאגיים.
לפני 14 שנים
האזוקים - התיקון הוא לא במערכת האלוהות, בטיבה אלא בתיקון מעשנו בהם בגלל חטא האדם הראשון שבעצם אנחנו זה הוא.
לכן בגלל שלא מתקנים את המהות אז ברגע שנתקן את עצמנו נתקן את הניצוצות שנשברו ונחזיר את הספירות למצבם התקין.
אז כפי שאתה רואה זה רק משלים אחד את השני ולא סותר.
לפני 14 שנים
בודק - נכון שאנו מצקנים את עצמינו אבל תכלית היעד מכוונת כלפי
תיקון האלוהות. לכו המקובלים מקדימים לפתילתם את נוסח הלשם יחוד ששם נאמר לשם יחוד קודשא בריך ושכינתיה
אבל זאת הנקודה המכריעה גישה הבונה את כל עוצמתה על בסיס אירוע שבעבר ומעמידה את האדם כאיזה צל בלתי ברור ומוגדר כי הוא מכיל בתוכו זהויות שונות מגילגולים קודמים והוא תוצר של איזה חטא קדמון. גישה זו קשה יהיה לאזרח אותה בתוך עולם רציונלי הממקד את תשומת לב האדם בתוך זירת המציאות העולה בקנה אחד עם המושכל. ואגב לגבי חטא האדם יש לכך כיווני פרשנויות שונים ופעם כתבתי פוסט שלם על כך
לפני 14 שנים
האזוקים - הנוסח לשם יחוד... מבטא את החיבור של של ז"א והמלכות כלומר חיבורם יחד כפי שהיו כי היום הם נפרדים אך לא תיקון של המהות של ז"א ומלכות עצמם.
אתה כותב זהויות שונות מגלגולים קודמים אך זאת אותה נשמה לא נשמה אחרת.זהות אחת
ושוב אנו לא מתקנים את מהות העולמות אלא רק מחזירים אותם למקום המקורי שלהם.
האם עד שהוכח כי כדור הארץ הוא עגול זה מנע מהמציאות שהוא כך להיות? כך הם הדברים גם אם קשה לאזרח אותה בעולם הרציונלי.
לפני 14 שנים
בודק - היסוד לאמונת הגילגולים זה הכרה בקיום
של כחות שונים בנפש כאשר כל כח הוא מצהות שונה
מצד אחד אומרים שהנשמה היא אחת אבל היא נתונה לפיצול
גם אם מחזירים את הדבר למהותו המקורית, מכל מקום ביסוד העניין מובלע הרעיון שתפקיד האדם זה להתמקד בדברים שאינם בו עצמו אלא במה שמעבר למציאותו שלו
לפני 14 שנים
האזוקים - הנשמה היא אחת שהתפצלה בעקבות החטא וזה כדי שתוכל לבצע את התיקונים כי איבדה מכוחותיה וביטוי לפגמים שנוצרו בעולמות.
לא ההתמקדות היא באדם עצמו כי משם יהיו התיקונים גם בעולמות האחרים.הכל הוא מציאות שלו כל כוח מעולמות מתבטאים בתוך האדם
לפני 14 שנים
בודק - תורת הגילוגול לא התקבלה בחיוב
על כל ההגות היהודית
והיו ששללו אמונה זו בתוקף
לפני 14 שנים
האזוקים - לא יודעת למי אתה מתכוון ביהדות שלא קיבל את תורת הגלגולים.
כי עד כמה שידוע לי היהדות מכירה בכך
לפני 14 שנים
בודק - יש רב סעדיה גאון
ר' שמואל צרצה
הרמב"ם ועוד
לפני 14 שנים
האזוקים - לא זכור לי שהם שללו את תורת הגלגולים
אך אבדוק את זה :-)
בכל מקרה אני מאמינה
לפני 14 שנים
בודק - עייני בספר אמונול וןדעות מאמר שישי
פסקה ח. וכן בהגדרצת מושג הנפש אצלך הרמב"ם
בשמונמה פרקים פרק א, וכן מה שכתב במורה נבוכים
ח"א עב. ובספר מקור חיים לר שמואל צרצה
בפרשת כי תבא ועוד
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י