טעימות בהנף מקלדת

להטביע חותם ביטוי המצביע על הרושם שמותיר האדם אחריו בהתנהגות ובכל אורחותיו. ביטוי אחר שמכיל בתוכו משמעות דומה הוא עניין הקעקוע. מבחינה היסטורית הקעקוע שימש בימים קדמונים כסימן לעבדותו של אדם והשתייכותו הבלעדית לאדונו. שני הביטויים מבטאים סימן ודבר הנותרים לעד. יחד עם זאת לעיתים עושים שימוש במילת קעקוע על מנת לציין פעולה של עקירת דבר משורשו ויסודו. ולכאורה זה נראה כשני הפכים הקימים במונח אחד. אולם בחינה לעומק מלמדת כי לא כך הם פני הדברים. מילת קעקוע נועדה לציין מצב נצחי בלתי משתנה, ולכן ביטוי זה חל על כל המצבים, הן כלפי מצב של העדר כשהוא במצב נצחי והן כלפי הדברים הקיימים בפועל. נמצא אם כן שהמשמעות של קעקוע לא מתייחסת לעצם פעולת העקירה אלא על הותרת מצב מסויים באופן בלעדי ומוחלט. מכל מקום ניתן להצביע על איפיונים שונים של העניין במישור הצורני החיצוני ובמישור המהותי. החותם שימש כעין תעודת זהות כך למשל בסיפור בספר בראשית, תמר ביקשה מיהודה " חותמך ופתילך ומטך אשר בידך" (בראשית לח, יח). מלכים נהגו לתת ביטוי ורושם למלכותם בהטבעת דמותם בדיוקן מטבע. כמו כן צו פקודה החלטי ללא עוררין נעשה בדרך הטבעת חותם." כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב. (אסתר ח, ח). הבט אחר לעניין של הטבעת החותם הינו ברצון לפירסום כדוגמת אנשי בבל המנמקים את המניע לבניית מגדל וראשו בשמיים " ונעשה לנו שם פן נפוץ" (בראשית ,יא,ד). וכוונת העניין שע"י רישומו של המגדל לא יהיה מי שיפזר אותם. כי המגדל יקנה להם מעמד חזק ואיתן. גם כתיבת חיבורים או יצירות אומנות עשויים להיכנס תחת מסגרת זו. כך למשל הגנת זכויות יוצרים, או רישומי פטנט , יש להם משמעות רבה לא רק בהקשר הכלכלי אלא כלפי שמו והטבעת חותמו של היוצר/ת. היבט אחר עולה, בהשארת זכר ע"י הבאת ילדים לעולם. בתקופה הקדומה נוצר מושג היבום כלפי מי שמת ללא ילדים, הסירוב ליבום גורר טקס חליצה שבמהלכו הסרבן מוקע ומטיחים בו את ההכרזה הבאה: "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו (דברים, כה, ט). יש הרואים בילדים ביטוי להמשכיות המנציחה את זכרם. העניין הזה זכה גם להתייחסות משפטית, בשאלה מעניינת של הפריית זרע מגופו של נפטר.היה מקרה בו אשה בקשה לעשות שימוש בזרעו של בעלה שנהרג בתאונת דרכים.מטרתה היתה להביא ילד לעולם אשר שניהם ייחלו ושאפו לו. נקודת המוצא של השופט היתה, כי זהו מהדברים הבסיסיים שהאדם חפץ בהמשכיות גם לאחר מותו ובלשונו: " נראה לי כי ראוי ללכת בנתיב ההנחה הבסיסית שאדם מעוניין בדרך כלל בהמשכיות ובהקמת זרע גם לאחר מותו" הדגשה זו בא לביטוי במקרה נוסף בעניין זוג שחיו ללא ילדים, וניסו להביא ילדים בדרך של הפריה, אך באמצע התהליך הבעל מת, לבקשת האשה הזרע של הנפטר הוקפא, והיא פנתה לבית המשפט לאפשר לה להפרות את הזרע. גם כאן השופט מבסס את הנמקתו על יסוד ההנחה הבסיסית, כי כל עוד אין גילוי דעת של התנגדות של הנפטר קודם למותו, הרי יש להניח שאכן רצונו היה להמשכיות " יש להניח שככלל העמדת צאצים לאדם מבני זוג גם לאחר מותו, עולה בקנה אחד עם רצונו". ומוסיף השופט ומציין: " זוהי הנחה כללית הניתנת לסתירה, אולם היא תעמוד בתוקפה כל עוד לא קיימת אינדיקציה לכך שהמנוח היה מתנגד לכך" (תמ"ש 11870/03 י.ש. נ` מדינת ישראל) . הנחת היסוד של ההמשכיות, היוותה גם בין הנימוקים שהכריעו בפרשנת נחמני שזכתה להד תקשורתי נרחב. כזכור, היו בני הזוג נחמני חיו יחד ועברו טיפולי הפריה ארוכים וממושכים. וביום מן הימים החליט הבן זוג שהוא אינו חפץ להיות אב. וביקש לעצור את תהליך ההפריה. בבית המשפט נידונה השאלה איזו זכות עולה וגוברת האם הזכות להיות הורה או הזכות שלא להיות הורה. בין לבין ניתנה ההנמקה הזו של ההמשכיות כאחת מהטענות שהכריעו את הכף בזכות המשך ההפריה תוך דחית בקשת הבעל. בית המשפט ציין והדגיש עניין זה באופן הבא: " נקיטה בדרך שכזו(=של בקשת הבעל לא להפרות) היתה שוללת מהמבקשת בדרך בלתי צודקת את זכותה להרות מהאיש אשר קידשה לו לאישה, מאדם שאהבה נפשה, מהציפייה והתקווה כי בכך שייולד תינוק מזרעו, תתגשמנה תכונותיו ומורשתו הגנטית של האהוב שחיו תמו, ומשלילת הזכות ךקיים מבעלה זרע, המהווה את המשך קיומו הגנטי עלי אדמות, קיום שלשמו נחקקו אף חוקי התורה בדבר יבום בעת שנעדר הפתרון המדעי של הפריה" אם כן הטבעת החותם הזו בדרך של ילודה יש בה איפיון משפטי מסויים. ועתה מצלו של המשפט אחתום את הפוסט בסוג אחר של הטבעת חותם, הבא לביטוי ביחסי אהבה, כפי שזו נוסחה היטב בשיר השירים שימני כחותם על ליבך כחותם על זרועך"(שיר השירים, ח,ו). כלומר רצון להיטמע במושא האהבה בפנימיות ולהיות חקוק בתוכו ללא הפרד.
אם כן הטבעת החותם מופיעה בהיבטים שונים ומגוונים, וביטוי מעניין לכיוונים השונים עולה יפה משירתה של זלדה
לכל איש יש שם
שנתן לו אלהים
ונתנו לו אביו ואמו

לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו
ואופן חיוכו
ונתן לו האריג
.....................
......................
לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו מותו
(שירי זלדה הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה, ע"מ117)