שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

טעימות בהנף מקלדת

מילים והגיגים, על הא ועל דא
לפני 12 שנים. 24 באפריל 2012 בשעה 20:06

יום הזיכרון יש בו מאפיין מאחד בהיותו מבליט את הגורל המשותף
שלנו כעם. גם ההזדהות עם הכאב יש בה מאפיין מאחד
בכך שעצם קיומנו התאפשר מכח בגבורתם של הנופלים בשדה הקרב
ונמצא שהמוות והחיים כרוכים זה בזה והקיום והחידלון
משמשים בערבוביה

*מנגינה*{התווים שלו} - אצל רובנו מרגישים בהזדהות עם הכאב
אבל יש כאלו הבוחרים להפגין אי איכפתיות ולהמשיך בשיגרת ימי החולין.
זה בא לידי ביטוי, לצערי, אפילו כאן בכמה בלוגים שהמשיכו בסגת החרמנות האופיינית לאתר ולא חשבו לעצור לפחות ליום אחד.

לולי המוות לא היו לנו חיים זה נראה לי המוטו של הכל.
לפני 12 שנים
בודק - לעיתים יש סוג של אטימות
כלפי המהות של העניין
אבל אני מניח שזה מיעוט זניח
לפני 12 שנים
נסיכת הלילה​(שולטת) - לא מעט אנשים בוחרים להפגין אדישות/חוסר
רגישות כהגנה. לא מסוגלים להתמודד ולבטא
את הכאב
חג שמח לנו
לפני 12 שנים
בודק - אכן היטבת לתאר את התופעה
תודה לך
וחג עצמאות מבורך ושמח לך
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י