לפני 12 שנים. 21 במאי 2012 בשעה 12:19
כל רגע יש בו את החידוש המתהווה בו, גם מה שחלף והיה,
נשזר לתוך ההווה במבט שונה מכפי שהיה
הוא נרקם לתוך הוויה המעוררת פליאה של התחדשות.
ביטוי מעניין לתחושת פליאה כזו, עולה מתוך קטע
בשירו של פרננדו פסואה המופיע להלן
מבטי בהיר כמו חמניה
מקובל עלי לצאת אל הדרכים
להביט לימיני ולשמאלי
ומדי פעם לזרוק מבט אחורה ...
ומה שאני רואה בכל רגע
הוא מה שלא ראיתי קודם
מעולם.
אני יודע לחוש בפליאה המהותית
שהיה חש תינוק בכל רגע ורגע
לתוך החידוש הנצחי
של העולם
פרננדו פסואה ,
מתוך ספר מהחלון הגבוה ביותר ע"מ