לפני 8 שנים. 17 בפברואר 2016 בשעה 17:18
הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.
גישה פסימית שמרוקנת את הטעם של השאיפות בעולם והאומנם כך הם הדברים?
האמת שאין הכרח להבין זאת כך. אפשר לראות כאן נקודת מבט מפוכחת על החיים שנועדה למתן את האדם שלא יכאיב את ליבו ברדיפה בלתי פוסקת להשגת הדברים שאינם ניתנים להשגה.
כלומר הקביעה שהכל הבל אינה מטרה לעצמה אלא אמצעי ממתן ומרכך להשגת האיזון הנכון בין יגיעה ראויה ליגיעה מיותרת.
הבנה זו עולה לאור מה שנאמר בפרקים מאוחרים יותר שם באה נקודת המבט הבאה
שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת-הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר, וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים, חֵן: כִּי-עֵת וָפֶגַע, יִקְרֶה אֶת-כֻּלָּם
כוונת העניין היא: שגורם ההפתעה שולט חזק במציאות ואף מכתיב מציאות חדשה בלתי צפויה. לפיכך גם אם מתאמצים מעבר לנדרש אין בכך ערובה מפני הרעה. ואף על פי כן על האדם להינות מהחיים באופן הטוב והמועיל וכפי שהדברים מנוסחים בפסוק לעיל מזה כדלהלן:
רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה(שם,שם).
הסיומת כאן מבליטה את החיים כאן ועכשיו ויש בה שלילה של בניית החיים על בסיס חיים שלאחר המוות.
