לפני 18 שנים. 12 באוקטובר 2006 בשעה 18:49
ראיתי אותך מתכנסת בתוך עצמך,
הולכת ומסתגרת.
משהו בך עצור ועצוב, עינייך לחות מבכי כבוש,
ודמעתך נוטפת כשעוה חמה הנוטפת מהנר.
כבשת את דיבורך מבלי לומר דבר
זו שתיקה המסגירה התחבטויות בנפש
שתיקה של בחינה מחודשת של הדברים
מבקשת למצא מזור לבדידות השוררת
שאותך עוטפת ואת נפשך צורבת.
מר לי במרירותך, ויותר מר לי בשתיקתך
המסגירה את גודל המועקה.
אל נא תבכי חמודה, הסירי דאגתך
ואל תתני לתקוותך לנבול כשושן בסתיו
הנה באתי לידך, למחות את דמעתך
ולהשקיט את המיית ליבך הכואב והדואב