טעימות בהנף מקלדת

יום שישי מבשר את סוף השבוע, אך טומן בתוכו איזו שהוא דפוס קבוע
כמו מעין מצב תקוע. ריצה מסביב לשעון בהספקת כל הסידורים הקניות ושאר הדברים. יום בו נדמה שחייבים לקנות הכל, כדי שלא יחסר, ויש גם סדרת בישולים אשר הופכים להיות כאיזה ביטוי לגילוי הטעם הטוב ואשר ממתינים בציפיה דרוכה ליום השבת כדי שהאורחים, או בני הבית יביעו דעתם על הטעם הכמוס במאכלים הנאפים ובאוכל שהוכן.
אם כן יום שישי, יום קטן עם תקוות גדולות וציפיות גדולות
בא יום שישי, והוא כמו צמוד ומחובר ליום הבא אחריו ליום השבת.
בתוך סליל מחשבה זה, קשה לנתק את שני הימים הללו זה מזה.
כתאומי סיאם המחוברים או כאותה גחלת הקשורה בשלהבת.
יום שישי עומד בסימן ההכנות והריצות, ויום שבת עומד בסימן
השקט והמנוחה. הולכ וגוברת לה התחושה, כי יש עניין להתאמץ ביום שישי
רק מפני המחשבה שצריכים למצא טעם למנוחה של שבת.
באה שבת באה מנוחה, כמו צפירת ארגעה מפני השבוע החולף
הגועש והסוער.