טעימות בהנף מקלדת

אדמת בראשית נרווית מהדמעה החמה הנוטפת
מעינייך.
דמעה דמעה נוטפת ואהבה רוחשת, ובזיכרון מר את ליבך עוטפת
נפשך ביגון מר נאבלת, בוכיה על נפש שנקטפה בדמי ימיה
במה אנחמך, במה אשקיט את המיית הכאב הרוחש והגועש
המילים לא יביעו, לא יכילו ,ולא ישכיחו, אך במעט
שנותר זה להזדהות מקרב לב עם הכאב, ולקוות עבורך
כי לא תוסיפי לדאבה עוד, ושיהיה בך את הכח
לצלוח את נחשולי הכאב והיגון,
וימים בהירים ויפים מאלו יאירו לך ולכל אשר לך