לפני 17 שנים. 20 באוקטובר 2006 בשעה 13:01
העצב והשחוק לפעמים הופכים להיות צמד
ידידים אשר זה בא בצידו של זה
וכך קרה לי השבוע
יום פלוני הלוויה, יום אחריו חתונה
ויום ביקור חולים, יום הבא אחריו
אירוע אחר של שמחה.
יום אחד דברי נחמה יום אחר דברי
ברכה ומזל טוב.
לא שקע צילו של זה, וכבר זרח אורו
של זה, על כל תוגותיו ושמחותיו