לפתע הכל בך השתנה
ביום בהיר ראיתיך לבושה בשחורים
מכף רגל ועד ראש אין מתום
הכל עטוי ומכוסה
פנייך היו כבושות בקרקע
ניכר היה עלייך שאת חשה אי נחת מעצם
השינוי המרחיק לכת מאז המפגש האחרון
כמו מבקשת למצא הסבר לכך
הבנתי לליבך ולא שאלתי דבר
אך לפתע השקט הפך לסערה
מבוכתך הפכה להיות מקור
לשפע של בטחון
פתחת בסדרת הצהרות על
האמונה ועל האמת אליה הגעת
והיה נדמה כאילו הוטלה עלייך
שליחות של נבואה.
חלפה לה שנה והנה
הכיסוי והמעטה הוסר
ועתה חשת אי נחת מעצם
המפגש עם השינוי הנוסף
לחצתי את ידך וטפחתי לך על הכתף
ואמרתי לך אל תיכלמי ואל תבושי
שינויים הם חלק מהחיים
וידעתי כבר אז כי הלהט שהיה בך
הוא להט של הרגע הקשה
ממנו נסת וברחת.
דמעה ניגרה מעינייך ושנינו מצאנו עצמינו חבוקים
ואז כפרץ מיים אדירים פתחת בסיפור חיייך
על ילדות עשוקה אהבה ופרידה, אכזבה וכאב
מתוך נהמת ליבי המוצף בשלולית דמעה
ביקשתי לנחמך לתת לך מילה טובה לא להישבר
לא להתייאש.
רק עם דעה צלולה ניתן לעלות מכל מצולה
ואז הדרך תהיה סלולה , גם אם המציאות לא
תמיד ברורה
לפני 18 שנים. 7 בנובמבר 2006 בשעה 13:32