לפני 6 שנים. 7 בספטמבר 2017 בשעה 20:20
במבט לאחור יריעות
זיכרון קושרות את המחשבה
מנכיחות דמות שכיכבה על מסך
הלב והאירה לכל עבר
וכמו תחושת החמצה
נוטפת ושורפת
מותירה סימני חריכה
באדמת הלב
הכל פתאום נראה אחרת
המילים שנאמרו ונלחשו
מהדהדות בתוך חלל התודעה
כמו מקבלות עוצמה משל עצמן
ממחישות ביתר שאת
את מה שהיה ואינו
פנס האור שבלב כיבה עצמו
לדעת והותיר אפילה
ופרחי האהבה נקמלו ונבלו
כשושן בסתיו והותירו
מראה עגום וכואב