לפני 7 שנים. 24 בספטמבר 2017 בשעה 16:59
מכוניות דוהרות בזו אחר זו
שועטות ביעף במהירות ההולכת
וגוברת
ובקול שאון בלתי פוסק
ורק המחשבות נעמדות
על איזה ציר
של זמן משחזרות
רגע מסויים שחלף
והותיר שובל של
תהיות שפישרן
לא מחוור וברור די צרכו
ועל מסך הלב מרצדים
סימני פליאה ותמיהה
שמאיטים את קצב התנועה
הפנימית
ולרגע ממחישים את הניגוד
בין התנועה השוקקת
של המכוניות
לבין הכבדות
של הלכי הרוח