סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

טעימות בהנף מקלדת

מילים והגיגים, על הא ועל דא
לפני 17 שנים. 10 בדצמבר 2006 בשעה 8:58

שוב אותה טעות, ושוב אותה תחושת
צער על הישנות הטעות.
ושוב אותה התחבטות
כיצד לא לשוב לאותה טעות
אך בצד זה עולה הירהור ספקני
התוהה ושואל: ומה התועלת בתחושה הלא נעימה הזו?
האם בעצם ההתחבטות יש ערובה שלא נטעה שוב?
ומכח הספקנות הזו, התחושה הלא נעימה
מתנקזת לה , מסתבר שספקנות במידה רבה
משמשת כפתח איוורור מפני תחושת החנק
של הרגשות. תריס מגן מפני הפורענות.

Madame T​(שולטת) - מעצם טבענו האנושי אנחנו עושים וגם נעשה טעויות. גם אם מאד נשתדל, לא נוכל במאה אחוז להמנע מטעויות.
כך, שחבל להתייסר.
להודות בטעות, להגיד סליחה אם צריך, לנסות לתקן אם אפשר, אבל בדרך כלל את הנעשה אין להשיב וצריך בלית ברירה לקבל זאת.
לפני 17 שנים
בודק - מסכים עם כל מילה שכתבת
ותודה לך.
לפני 17 שנים
ג'ולי​(לא בעסק) - נוהגים לומר... תלמד מהנסיון של אחרים...

ובכן, אני לא מאמינה בלמידה מנסיון של אחרים. מאמינה רק בהתנסות אישית. ההרגשה הרעה תבוא לאחר כל נסיון כושל והחוכמה היא לא לחזור על אותה טעות יותר מפעם אחת.

לשיטתי, יש להקפיד על שני דברים: להמנע מפגיעה באחרים ואם קרה, אז להתנצל וכן שהתחושה הרעה לא תגרום לפחוד ולהמנע מהתנסויות שונות.

"מכסה פשעיו, לא יצליח; ומודה ועוזב ירחם"
לפני 17 שנים
בודק - אין חכם כבעל ניסיון
וזה בהחלט מתייחס לאדם עצמו
בהתנסויותיו
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י