לפני 17 שנים. 19 בינואר 2007 בשעה 13:53
אחזתי בפיטמתך הזקורה
ופשוט נגסתי אותה כתפוח
וככל שהתעצמה הנגיסה
הבקעת קול ההנאה הלך והתעצם
לרגע היה נראה הכל כאילו
אנו חיות פרא המתגוששות להם
בפרץ סוער של רגשות רעבתניים
נותרו בך סימנים, וחשבתי שמא חציתי
את גבול הטעם הטוב,
אך נתקררה דעתי, והצטננה לה מבוכתי
כאשר אמרת שהסימנים שנותרו
מותירים בך זיכרון מתוק.