לפני 17 שנים. 18 בפברואר 2007 בשעה 15:58
בסופו של עניין לכולם יש לב בשר
החש ומרגיש,חושק ומשתוקק
ולכולם יש איזו פינה קטנה בה הדברים נשקפים
ממבט פרטי הסמוי מעין הבריות
זהו בעצם הגבול בין רשות הפרט לבין רשות הרבים
רשות הרבים היא הזירה בה הדברים נשמעים בהתאם
למה שראוי ונכון להשמיע , כדי לסבר את האוזן
ובתוך תחום הרשות הפרטית כחות שונים מתעצמים וגולשים
ובה זרמים תת קרקעיים עולים ובוקעים ופורצים
בעוצמות ובדרגות שונות. בטעם מתוק וקסום יותר
אולי זה ממגנט מכח זה שהזירה של
רשות הרבים היא מעושה ומלאכותית, בעוד
בתחום הפרטי הסמוי מן העין
הדברים זורמים מכח הטבעיות
הנדלית ממעיינות נבכי הנפש