בסד"ו

בסד"ו

א' החליט לסיים את יחסינו עוד בשלב טרום נביטה,
ואנוכי , זו המורגלת בנטישות,
באמת התמרמרתי.
אופן ביצוע המהלך הצביע על ירידה תלולה ומדאיגה בסטייל.
מינימום ההשקעה הנדרשת לשיחת פרידה , לעניות דעתי,
מתבטאת במציאת תירוץ פחות שחוק מה"זה לא את - זה אני"
ושאר בני הדודים הצולעים שלו,
כגון "אני ממוקד כרגע בעבודתי ודעתי מוסחת"...
וכן,זה נעשה בשיחת טלפון.
זה לא באמת משנה מהי הסיבה שבעתיה הוא לא מעוניין שאמשיך להשתין לו על הספות,
אופן ההודעה מדאיג ביותר.
האם מוגזם לבקש שיחה חברית פנים אל פנים?
היתכן כי כל כך קשה לשאת את מראה הגבות הלא מאוזנות שלי לעוד רגע קט?
ונשאלת השאלה האם מעתה עלי להנהיג גם 'נוהל פרידה'?
מה קרה ליצירתיות, האם קשה לטפול על דודתך כילה, או שהנך זקוק לניתוח להוצאת ציפורן חודרנית בבי"ח בזימבבואה באופן בהול?
רבותי- קצת סגנון!

לפני כחמש שנים לערך, בשנים בהן עוד היו לי חלקים מקליפת הביצה על הראש,
חשקתי בנשלט חינני, הטרחתי עצמי עד לדאנג'ן ביפו, במוצאי שבת אחת,
מה שד'אז היה מאמץ עילאי בעבור אמא צעירה , במיטב מחלצותיה של חברתי,
התנועונעתי יפה, וישגרתי הודעת גילוי עינין באמצעות חברתי.
התרוץ דאז' היה המעליב ביותר שיצא לי לשמוע,- אחותו מגיעה מחו"ל.
לא יצירתי במיוחד,
אבל היום אני מפנימה שאפילו זה נחשב לעובר במצבי...

מאז ועד ליום רביעי, שיא מרשים זה לא נשבר.
ירשם בספר דברי הימים,
כי ננטשתי באופן מבזה.

נ.ב.
לתשומת לב הנוטשים הבאים,
אני אוהבת שנוטשים אותי בדיוק כפי שאני נוטשת אחרים.
אני בדרך כלל באה עם עציץ, משהו שיפרח אחרי לכתי , ומכתבון שמח.
ומשתדלת לתרץ ביצירתיות...
סתם לידע כללי.

רק בתענוגות,
ליבנת

------------------הבא בתור--------------------------------