לפני 12 שנים. 1 בדצמבר 2011 בשעה 22:06
בסד"ו
אני עומדת בפני ההחלטה שיתכן ותסתבר כמשנה חיים. לא רק את שלי,
את חייהם של ילדי, ואחי.
אני תוהה האם זה טירוף שיעלה להם במועקה ריגשית לכל החיים,
או קרש הקפיצה שיספק לכולנו ביטחון יציבות ואושר.
צעד גדול אחורנית, כדי לקפוץ 10 קדימה.
אין ערובות לכלום.
בעולם הרגש ה-כ-ל פתוח.
ההצעה: לחלוק משמורת משותפת על ילדי,
לא עם אביהם, אלא עם אחי.
המטרה: לחזור ללמוד, והפעם אומנות שהיא גם ניתנת לתרגום של צמיחה כלכלית.
כל הסאגה של השלמת לימודי עשויה להארך כשנה עד שנתיים.
אחר כך אני אמורה להיות במצב כלכלי ונפשי שיאפשר לי רווחה.
הילדים מאוד בעיניין, גם משפחתי כולה תומכת ברעיון,
הגרוש שלי-יצטרך לחיות עם זה.
אני אצטרך להחליט על זה.
שאלת השאלות.
פוחדת לקבל החלטה.
ליבנת
