בסד"ו

בסד"ו

אי שם מעל הכיור במטבח, שיאו של היום היה בשעת שטיפת הכילים.
יש מי שלא יבין, אך עבורך אהרון, הייתה זו שעה מרגשת,
שעה בה הצלחת לשמוע את זרם המים ולשער בנפשך תחושת חירות.
היית כל כך שקט ומופנם, יפיפה, ואף על פי שלא ידעת זאת, גם ההתענגות על יופיך לא מוצתה עקב החשש הגדול לחייך.
את כל ימיך בילית בארון,
הפחד מפני חשיפתך גרם לי לפתוח את הארון לפרקי זמן קצרצרים,
לזרוק לך פירור, ולמהר לסגור את הדלת.
היא תמיד ארבה לך.אני מודה ומתוודה כי ידעתי מה היא זוממת,
לילה אחרי לילה הייתי עדה לניסיונות הרצח החוזרים והנשנים.
דלת הארון הייתה חורקת ונדפקת שוב ושוב,
במשך שנה היתי צורחת באישון ליל : "גריזלדה לא! עיזבי את אהרון מיד!"
בשביל גריזלדה רצח הוא עיניין טיבעי.
ניסיתי לשכנע את האוצרות שלי, למסור אותך למקום שבו לא תיאלץ לחיות בארון,
אבל הן היו נחושות באמונתן כי דווקא לך היא תניח.
כל ניסיונותי להסביר להן שצייד יונים על הגג, וגו'קים מאיזור הצנרת במטבח,
לא יספקו לה את היצר החייתי, -עלו בתוהו.
גם אתה.
היא הגישה לנו אותך כמחווה, ובגאווה גדולה.
אחרי הכל, לקח לה שנה שלמה ללמוד איך לפתוח את הארון במטבח,
לדוג אותך במהירות שיא,
ולשלוח אותך למנוחת עולמים.
היא הגישה לי את גופתך הישר למיטה,
אהרון... אהרון... אהרון...
צ'טערת.
זה הכל עניין של תזמון, אני כל כך שקועה בעצמי בימים אלו,
עד שרק לאחר מותך הטרגי,
חשבתי על שלוש המילים שבוודאי היית צורח לו רק יכולת לדבר:
"נייר דבק! לעזאזל!"
כעת אתה עושה את דרכך האחרונה - לחירייה.
שם תרקב ביעילות, ותזכה לדשן
את הפארק החדש.
אהרון-
במותך ציוית לנו את הפיקניק,

יהי זכרך ברוך.

רק תענוגות,
ליבנת