בסד"ו

נזר הבריאה עמד מלכת,

לחשתי באוזנך: פקחי!

ואת הענקת צוהר לנשמתך מבעד לתכול עינייך:

באת לעולם עם שמך.

ולאחותך אקרא על שם נופי ילדותי,

כי ניטעה האהבה באדמת טרשים,

עידן ועידנים לא יעקרוה,

קיפאון האדמה - הוא הערב לתנובתה.

אערוך שולחן נגד צוררינו,

והגם כי לעיתים אלך בגיא צלמוות,

לא אירע רע-

אתן עימדי.

באהבה,

אמא.