הוא מסתכל עלי במבט מתגרה.
ספק סולד, ספק רוצה.
הוא אינטנסיבי וחדור.
הוא חודר וגומר.
הוא גומר ואומר,
"אולי תישארי?".
בין המילים אני שומעת ספק.
ספק מתעקש, ספק מרפה.
אנ(ט)י - גוניזם. רגעי.
אנ(ט)י - קונפורמיזם. תמידי.
אנ(ט)י - תזה. קיומית.
הוא מתרומם על ברכיו.
מפסק אותי מולו על הגב.
הוא נחוש ומודע.
הוא יודע ומבקע.
הוא מבקע וזורע,
את עצמו בתוכי.
בין אגלי הזיעה אני חשה ספק.
ספק מסופק, ספק מסתפק.
מת - רפסת. לרגעים.
מת - פזרת. תמידית.
מת - חתיך. בקיומי. בנישמתי. במהותי.
**************************************************************************************
מחווה להוא שחדר לעורקיי, שלא במודע, והותיר אותי שזורה בקיומו.
מאז שחזרתי לא הזדיינו. לא כי הוא לא ניסה. פשוט כי הוא זה לא ההוא ^.
ולא משנה כמה אשכנע את עצמי, הוא לעולם לא יזעזע את עולמי כמו ההוא ^.
ואולי מוטב שכך. כי חוץ מלהתרפק על העבר ולהתפרק כל לילה מחדש רק כדי לבנות מחדש בבוקר,
אני לא עושה כלום.
זקוקה לזיון נואשות. כמו אוויר לנשימה.
ולא. לא מוכנה להתפשר על זיון בינוני מינוס.
לפני 14 שנים. 8 באוגוסט 2010 בשעה 15:23
