Nowhere Man

(הקטע הוא שבהתחלה באמת רציתי לעשות את זה ואז קלטתי כמה שזה פאתט)

כשעדיין אין ממש היכרות, אמור להיות, מבחינתי לפחות, בעיקר מעורר תשוקה ואולי מעט רגש. אז למה לעזאזל הדבר שהכי בא לי זה פשוט להתחבק איתה?

הבטיחו לי אלימות, סאדו, ואפלוליות בכלוב. בסוף ההקצנה הרגשית הכי מדויקת מבחינתי היא בסך הכל חיבוק

מתחביבי, להקפיא את החשבון בכלוב מתוך החלטה גמורה ובטוחה שיותר אין סיכוי שארצה להתקרב לכאן כי וואלה נמאס מהאתר הזה ומה בכלל לי ולכל הסוטים האלה, ולהחזיר אותו אחרי מקסימום רבע שעה.

בכלל, ההודעה הזאת של כלובי מרגשת אותי בכל פעם מחדש

"את הכי יפה בעולם!!"

"עכשיו תגיד את זה כשהלשון שלך בתוך התחת שלי"

"אא כר'ק'רכ כ'כ'ק יקאעקלם"

זה שהיא בדרך כלל משקפת את מה שהאדם רוצה להיות, ולא בהכרח את מה שהוא כרגע

זה כמו לראות קופסה של גלידה מפנקת עם קציצות טופו בפנים

אין לדעתי דבר שיותר מעיד על יהירות בדס"מית בלתי מוצדקת, מאשר אותם סוטים שמזלזלים בחיי המין של הוונילים.

כן, ברור, אתם צודקים. אין יותר משעמם מלאהוב ולהרגיש נאהב, מבלי להכות, להשפיל ולהתעלל בפרטנר שלכם.

בכלל, אחוז הזוגות המינורי שקיים בעולם זה, בשילוב עם כל אותן דמויות כלוביסטיות הזויות וקריפיות שצצות כאן כל כמה שעות, לא ממש מעידים על איזה מנוע צמיחה אישי שמוביל אל עבר האושר המובטח.

שלא תטעו, חלילה. אני מתרגש ומתענג בכל פעם שמושא חרמנותי מכה, משפילה ומתעללת בי, אבל לטעמי לפחות, להגדיר את אותם ונילים כמשעממים חסרי מעוף, רק מעיד על חוסר המודעות העצמית שיש בנו.

ממש בא לי על כנאפה עכשיו

"תמונה אחרונה לפני שהמנוי מסתיים. הפסד שלכם ❤️"

*A FEW MOMENTS LATER*

"תודה למקסים שחידש לי את המנוי בתמורה ליחס למרות ששנינו יודעים שאני אמשיך להתעלם ממנו בפרטי כי מי לעזאזל תצא עם גבר שעושה מנוי לנשים רנדומליות בתמורה ליחס ❤️❤️"

אבל יש משהו מעציב בכמיהה הבלתי ממומשת של אנשים לאהוב ולהיות נאהבים

 מאלו שאני כל כך אוהב. עם אנרגיות של ברכות השחר בסידור ורוד בסטורי, לצד הפרשות חלה ותמונות שקיעה בצירוף משפטים מהמקורות. 

היה לה לק ג'ל אדום באורך מלחיץ, ג'ינס כחול משופשף, גופיה שחורה צמודה וכובע נייק מותאם.

המוכר שאל "טוב, מי עכשיו?" והיא ענתה בזריזות "שחרר אותי מכאן כפרה אני עכשיו" תוך כדי שהיא מתעלמת ממני כמו שמירי רגב מתעלמת מעברית תקנית. עובדתית זה כמובן לא היה נכון, מה שלרגע הקפיץ לי וריד שהזכיר לי שאחרי הכל, אני בסך הכל מזרחי מהפריפריה, אבל משהו בזלזול בשילוב הלוק המהפנט, גרם לי לסתום ת'פה ולזכור שעם כל פוזת הזיפים והעיניים הכעוסות מעט, אני עדיין רק סאב שהופך לילד סטירות עם נזלת אל מול נשים חזקות, ופשוט ליהנות מהרגע.

השניצל היה טעים.