עד שנתקלתי בצ'אחלה גנרית שאמרה לי בפאסון ששמור לבחורות טובות שעברו כבר מעצר או שניים "סע סע אני לפניך" בזמן ששנינו עמדנו בתור בבית המרקחת.
פיג'מה מושקעת של דלתא עם כתמי אקונומיקה, שפתיים מוגזמות, עגיל בגבה, ציפורניים ארוכות וחדות שנראות קצת כמו כלי נשק עתידני, עברית עילגת, עיניים מתגלגלות וטון מתנשא. היא הדיפה בושם של שאנל מעורב בריח הטיגונים. איכשהו גם תמיד יש להן פטור מתור כאילו המדינה מראש יודעת שאין מצב שאחת כזאת תסכים לעמוד בתור אז עדיף לתת לה פטור רק כדי שהיא לא תתחיל לדקור אנשים.
אני מודה שגם בי קיימות מידות שאינן מתוקנות, ובתור מרוקאי בורן אנד רייז שגדל על שולחן שבת עמוס באיברי פנים כאילו זאת מחלקת פנימית ג', שולחן שבו רבים ומשלימים לפחות 30 פעם וזה עוד לפני ה"סברי מרנן - לחיים!", סביר להניח שמידת הכעס היא המידה הכי פחות מתוקנת בי, אז כן, ממש רציתי להגיב לה, ובהתחלה עוד ניסיתי.
"אין כאן פטור מתור" אמרתי לה, "לא איכפת לי! יש לי פטור ואני לפניך!" היא ענתה ודפקה בי מבט של גובה כשהוא מגיע לקחת ת'כסף אחרי שסיננת אותו 3 חודש והוא פתאום קולט אותך מעמיד שולחן פינוקים בפורום ולוחש לך באוזן "בוא רגע החוצה אחי. אל תדאג, אני רק רוצה לדבר" ושם קצת נרתעתי. "יאללה סגור, בואי נראה מי יהיה לפני מי" עניתי, והיא פשוט חייכה בזלזול ואפילו לא הסתכלה לכיוון שלי.
מערכת הכריזה הכריזה בקול "מספר 470 לעמדה 3". כן, זה המספר שלי. ניסיתי להציג את המספר לרוקחת, אבל גברת צ'אחלה פשוט נכנסה, ישר דיברה עם הרוקחת כאילו זה בעצם התור שלה, ועוד לפני שהספקתי להגיב, היא זרקה "סע סע אני לפניך" מבלי להסתכל עלי.
וזהו. מפה לשם אני מאוהב וכל מה שאני רוצה זה שהיא תעמיד לי סירים לכבוד שבת קודש בזמן שאני אעבור לה על הריצפה הרטובה אחרי שהיא עשתה ספונג'ה ואז היא תדפוק לי צרור קללות ותדחוף לי את המקל בתוך התחת.
נראה שמזג האוויר החורפי מעורר בי רומנטיות מעוותת וזה מגניב ❤️