Nowhere Man

במקום להתחיל עם נשלט, ואחרי כמה שבועות של פלרטטנות מוגזמת להגיד לו שאת לא בקטע של נשלטים, אז פשוט אל תתחילי איתו מלכתחילה. קשה?? לא קשה!

(לא מהכלוב). היינו אמורים להיפגש היום וברגע האחרון אמרתי לה שאני לא יכול. היא כמובן כעסה, ובסוף שלחה הקלטה של כמה דקות, במהלכן היא פתחה לי על הרבאק ודי בצדק. 

כאחד שנמצא על הקשקש הנפשי (AKA דיכאון) כבר די הרבה שנים, היא כמובן לא הראשונה שלה הברזתי או סתם נעלמתי. זה לא דבר יפה לעשות, למעשה, יש מצב שזה אחד הדברים הכי שפלים מוסרית שאפשר לעשות לאנשים, אבל ככה זה עם מצבי הרוח שמשתנים מהרגע להרגע. הם מסנדלים כל אפשרות לתכנון קדימה ונותנים נוקאאוט משפיל למוסר. זאת גם בדרך כלל הסיבה שבגללה אני עוצר קשרים שיכלו להתקדם או לחילופין סתם הופך לחמקמק וסליקי אחרי שלב הפלירטוטים. יש משהו פאקד אפ בלרצות קשר עם אדם, ובו זמנית לדעת בבירור שתפגע בו מבלי להתכוונן (או הוא בך אבל רק אחרי שתתאמץ להיפגע), כך שהעצירה בשלב מוקדם היא הכרחית.

תמיד הייתה בי מחשבה מעוותת שיום אחד אצליח להתנצל בפני כולם. ארכז באולם אחד את כל מי שאי פעם נעלמתי לו (או לה), כל מי שסיננתי, כל מי שנעלמתי לה באמצע החיים, כל החברים שהזמינו אותי לכל האירועים שלהם ומכולם הצלחתי להבריז, כל הדודים, האחים ולצערי אפילו האחיינים. 

אני אתחיל בלהודיע לכולם שאני מתנצל ומבקש סליחה על משהו שבעצם לא באחריותי. אספר להם, בכנות מסוימת, שיש הבדל בין החיצוניות שלי במפגשים חברתיים או סתם סיטואציות חברתיות, לבין מה שמתחולל לי במחשבות. אפרט להם על יכולת העל הזאת של לצחוק מבחוץ ולדמיין במקביל קטסטרופות ששמורות לסרטי קיטש הוליוודיים.

אבקש סליחה מהחבר הטוב שהייתי אמור ללוות ביום חופתו וכמה ימים לפני פשוט ביטלתי. אתנצל גם בפני הדוד המתוק שלי שתמיד התעקש להופיע במקומות בהם אבא שלי היה חסר, ועדיין הצלחתי להבריז בעקביות מכל אירוע שאליו הוא הזמין אותי. אבקש סליחה מהאחיינית על כך שלא הצלחתי להרים את הראש מהכרית ביום הבריתה שלה ופשוט לא הגעתי. אדבר לרגע עם מיכל, אותה בחורה מחופפת אך נחמדה שחתכתי לה באמצע פגישה כי "סבא שלי נכנס בדיוק למיון", למרות שאין לי סבא כבר מיליון שנה. אתנצל אפילו בפני אותם אנשים זרים מהעבודות השונות, אלה שתמיד גרמתי להם לסמוך עלי בעיניים עצומות, ולאהוב אותי עד רמה כזאת שהם החליקו לי מיליון הברזות, איחורים או סתם זריקת זין כללית, והכילו את העובדה שיום אחד הגעתי במוד יובל המבולבל, ויום אחרי במוד של אסיר משוחרר וכעוס. יש מצב שאפילו אבקש סליחה מאותו רב חמוד שהסכים להוציא אותי לשידוכים, ויומיים אחרי זה כבר חתכתי מהישיבה ותוך חודש עברתי לתל אביב. ואם יהיה מספיק זמן, אז אבקש את סליחתה של אותה הבחורה שהברזתי לה היום ברגע האחרון.

לקראת הסוף, אסכם להם בקצרה שככה זה עם מצבי רוח משתנים. ברגע אחד אני עם ביטחון עצמי בשמים, ורבליות עודפת, וייב סטלני ואנרגיות של מוכר נרגילות על הטיילת באילת, ורגע אחרי אני פשוט מסוגל לצאת החוצה בזמן אזעקות ולהתפלל שכיפת ברזל תזרוק קצת זין ביירוט הנוכחי.

באותם רגעים, כשארצה לסיים את המפגש הדמיוני בצורה הכי קלישאתית וסוחטת דמעות שיש, עם חיבוקים, נשיקות, מילים טובות ומחילה אמיתית, אני אחווה שוב צניחה קשוחה במצב הרוח. אז פשוט אעצור הכל, אצא החוצה במהירות ואדמיין מפגש חוזר שבו אצטרך שוב להתנצל בפני אותם האנשים, ולשמוע מהם שהם מוחלים לי.

(אין לי שמץ מה מטרת הפוסט, שכנראה גם יתפוגג לו בקרוב)

כאילו, מספיק להסתובב טיפה בבלוגים ולהרגיש את אווירת המלנכוליה המוגזמת שנוטפת מלא מעט פוסטים. למה זה בעצם? סתם בגלל שאנשים מרגישים כאן יותר חופשיים מהרגיל, או שבאמת אנשים מהסוג הזה נמשכים יותר לבדס"ם?

שיהיה ברור. קודם כל, זה פוטנציאל עסקי עם כסף על הריצפה. כלובי, אתה חייב לסגור שת"פ קוד קופון עם קלונקס.

ובנוסף, כמובן זה לא נאמר בקטע רע. אני בעצמי דיכאוני עד מעיק בדרך כלל, ואולי דווקא בגלל זה שמתי לב לתופעה.

מה שנחמד בזיכרון גרוע זה שאחרי שכבר התייאשתי מכך שאין לי שום דבר מתוק בבית, פתחתי את הארון וקלטתי חבילת לואקר שקניתי היום בצהריים ופשוט שכחתי ממנה

בפיצריה המזעזעת שיש לי ליד הבית, לתת לה חיבוק עדין, לחייך חיוך מנומס ולהזמין לעצמי פיצה עם בולגרית ומלא טבסקו. בפועל פשוט הסתובבתי לפני שהיא שמה לב ויצאתי מהמקום. לפחות היא חסכה לי את הקלוריות 

זה שהוא יוצר ציפיות שמבוססות על שקר כלשהו. ואז במשך תקופה ארוכה אתה תנסה לתרץ את הדיסוננס הזה בין האדם עצמו לבין מי שחשבת שהוא בהתחלה

(הכי מצחיק זה שהכנתי אותו לפני כמה חודשים והיום מישהי שלחה לי את זה במקרה. בהתחלה חשבתי שזה מטומטם ונמוך, אבל אז נזכרתי שאני בעצם הכנתי את זה, אז צחקתי צחוק מעושן וגדול)

את רק צריכה להיות שפויה
ומלאה בשריטות.

קיצר התחרטתי ואני ממשיך לעשן. זה לא החזיק מעמד.

עד שהחליטו לעבור ישר לעונה הבאה כדי לא לאבד את הרייטינג