מאז שאני זוכרת את עצמי פינטזתי איך זה יהיה להיות מאוהבת. עם השנים הבנתי שכנראה אין דבר כזה. זה רק עוד משהו שהמציאו כדי למכור יותר סרטים, שירים, ציורים, ממתקים, פרחים, לבנים סקסים, חופשות והרשימה עוד ארוכה. היום אני די משוכנעת שאהבה זה דבר נדיר. מצד אחד אני נגעלת מכל הבעת רגש קיצונית ודביקה שכזאת, מצד שני כולי פחד שלעולם לא אחווה את ההרגשה הזאת. איך זה באמת לאהוב מישהו כל כך עד שזה כואב, להיות חסרת אונים כשהפצעים שלי פתוחים לרווחה ושהוא יכול לפזר גרגירים עבים של מלח מתי שרק ירצה....אני מפחדת לאבד את השליטה. ואני כל כך רוצה. אבל אני לא יכולה לעצור את הספק זה שמזדחל לו אט אט במעלה גבי. אין דבר כזה אהבה. היא לא קיימת. ואם היא כן, פה יהיה המקום האחרון שאמצא אותה.
ברקע השיר Love is like oxygen של ה Sweet כמה אירוני...
Love is like oxygen
You get too much you get too high
Not enough and you're gonna die
Love gets you high
לפני 20 שנים. 28 באוגוסט 2004 בשעה 0:35