לפני 4 חודשים. יום שני, 8 בספטמבר 2025 בשעה 8:52
היום העבודה לקחה אותי ליום כיף. נוף יפה,אוכל טוב, אווירה טובה, כולם נהנו ואני בראש שלי רוב הזמן בכלל לא הייתי שם. כל מה שחשבתי עליו זה כמה את בעצם קרובה, כמה מתחשק לי פשוט לקום, ללכת אלייך ולהיות איתך, תחתייך. אבל נשארתי. עשיתי את מה שצריך, חייכתי, השתתפתי ובפנים בער בי התסכול הזה. להיות כל-כך קרוב, ועדיין רחוק ממך.
זה מוזר איך מקום יפה כל כך יכול פתאום להפוך לתזכורת חדה לגעגוע.