באמצע מרץ יום ההולדת שלה.
ותמיד זה פסטיבלים על גבי פסטיבלים. חברה שלה אמרה לי שאני אעזור לה לארגן איזו מסיבה. אותה חברה שאני יודע שעזרה לה להסתיר את ההתאהבות שלה בגבר ההוא אז, ולא רק עזרה אלא גם כתבה לה אחר כך כשזה נגמר שם שזה חבל כי זה היה יפה וכל כך קרוב. קרוב למה אני עוד שואל את עצמי ועכשיו אני צריך לשתף פעולה עם החברה הזאת בשביל מסיבה לאישה שאני אוהב, ועוד לחשוב כל הזמן שהיא תביא לשם את ההוא איכשהו.
באחת הפגישות שלהם כשהיא יצאה מהבית דיברתי בצ'ט עם מישהו שלא היכרתי ששאל שאלות ונהנה לראות איך אני צריך את הסבל. איך אני מנקה ומסדר את הבית כשהיא יוצאת להתאוור עם חברות ושנינו יודעים איפה היא באמת רק שהיא לא יודעת שאני יודע. איך אני מחטט לה בכביסה כדי לבדוק אם אתמול היא היתה מגורה בלי להתקרב אלי ואיך אני צריך שמישהו כמוהו יגיד לי את זה.
והיא חזרה והכל היה כרגיל. זאת אומרת עשיתי את עצמי ישן והיא נכנסה לחדר לקחת שמיכה והלכה לישון בסלון.
ובבוקר שוב הכל היה מאמי ומותק והסתכלתי לה על הצלקת ברגל שכבר הפציעה החלימה שם ולא היתה צריכה שאחליף לה תחבושות ואחטא לה בזמן שהיא כבר קרוב איתו.
ברגעים האלה רציתי לברוח שוב למיכל שידעה עוד שנים לפני זה להקטין אותי וכל מה שרציתי ממנה זה חיבוק ומילים קשות במקום ריחוק ושתיקות עם חיוכים.