המשך רציף...
רק המחשבה, הפנטזיה שבליינד תשאר בגדר פנטזיה, עלינו לרכב ונסענו חזרה הביתה, ביתי הוא מבצרי, אני כל כך אוהב את הבית הזה, יש לי בו הכל, תמיד אמרתי לעצמי שחלק מהבדידות המדומה שבה אני חי טמונה בחלל שבו אני גר, ממעט לצאת ממנו, הוא כל כך מפרה אותי, מי שרוצה בחברתי שיבוא אליי!
לא עבר שבוע מאותו ערב שבועות הישיבה השיכורה משהו עם זוג החברם הטובים וההיכרות עם זוג החברים שלהם (שהם עצמם כלל לא זוג)
החלטנו יחד פשוט להזמין אותם אלינו, את החברים של החברים, סתם להראות להם את הממלכה שלנו, והיא ממש כזו, ממלכה, רחבת ידיים, גג פרטי, בריכה קטנה, גן עדן במרכז הארץ, בתוך האורבניזציה התל אביבית, גן עדן פרטי והכי לא אישי, עבודה מהבית.
הם הגיעו, ישבנו על הגג, שוב כמויות שתיה ואז היא הפתיעה, זוגתי, אישתי, האישה שלי באה אליי לחשה באוזני שאלה תמימה מלאת זדון...יפריע לך אם אתחיל עם הבחור???
רק לפני שבוע אמרתי לעצמי בשיחות הקבועות שאני מנהל עם עצמי... בליינד תשאר בגדר פנטזיה, קורמת עור וגידים.
אין בעיה עניתי בטון החלטי שאינו מתיר פינה קטנה של ספק
והא בלי להניד אף אף זרמה, והוא זרם איתה.
נותרתי אני, אני השולט שבנינו, אני המוביל, נותרתי אני והבחורה השניה, חשתי לעשות צעד, אז ישבנו בצד ושוחחנו ארוכות.
החשש, חשש מלחץ חברתי, לא רציתי שהבחורה תזרום איתי בגלל הסיטואציה ולא בגלל רצונה שלה, חשש מאישתי, היא תמיד ידעה עוד בטרם הפכנו זוג ובטח לפני החתונה, שלי ממש אין בעיה שגבר אחר יגע בה, אבל לראות אותי עם אישה נוספת, לא ידעתי איך תגיב, למרות שאמרה באותו הלילה תזרום איתה, תהנה תתפנק!
ישבנו שעות ושוחחנו ואז אמרתי לה, תשמעי, אם את שואלת אותי, אני הייתי שמח, אבל אני לא הולך לעשות שום צעד, אם תרצי תקחי, לא בספקנות, אלא בואי תגידי מפורשות, בואי קחי אותי, אל תתני לי סימן כי תמיד אפרש אותו שלא כהלכה, פאק, היום בפרספקטיבה לא מבין עד כמה הייתי לחוץ, אבל נלחצתי, אני גבר נשוי.
באותו השלב לא ידעתי עד כמה הבחור ואישתי התקדמו, הגג ענק והם נעלמו איפה שהוא באפלת הלילה.
היא ביקשה שאנשק אותה, זה כבר היה מעבר לסימן, נישקתי, ומשם הכל היסטוריה, אני לא מאלו שיכתבו כאן בלוג מחרמן מלא בתיאורי זימה, עד לאן הגיעה זקפתי, וכמה רוק היה בגרונה.
סלון הבית
עדיין מתמודד עם היוזמה שזוגתי לקחה והביאה את הערב הזה לאן שהוא, אבל המשכו היה הרבה הרבה יותר קיצוני, האמת אני כבר לא זוכר אם זה היה באותו הערב כי הבחורה כבר לא זכורה לי ממש בשלב הזה, אולי פשוט הערצתי לאישתי תפסה מקום כל כך דומיננטי בסיטואציה שלא ראיתי דבר מלבדם
רק זוכר אותי יושב על הספה בסלון, שניהם מולי, הוא גבר שבגברים, גוף של אל יווני, והיא זוגתי שלי, האישה שאיתה, האישה שבחרה בי להיות לבעלה, היא החליטה להיות השולטת שלו, לקחה יוזמה, זו שמבקשת ממני כבר שנתיים שאשלוט בה.
הכרתי הרבה מלכות בעבר, הייתי שותף לעשרות סשנים, שולטת כזו לא ראיתי מימי, זה בער בה, שלטה במילים, במעשים, בשעווה, בשוט, בפלאגים כמו שדה, הוא ונילי, ספג הכל ורק רצה עוד, ואת זה אפשר להוציא מונילי רק כאשר החיבור והשליטה באה ממקום כן ואמיתי, והיא היתה כזו, מלכה!!!
זה היה הסשן הכי מדהים שראיתי, מלכה בכל רמח אבריה והיא היא הנשלטת האמיתית שלי והפעם לשם שינוי, לא זוקף שום דבר לזכותי, את הבלוג הזה אני כותב, לא היא והוא כולו מקדש הערצה לה, לאישה שלי, אישתי, אהובתי, הנשלטת שלי.
לפני 13 שנים. 10 בספטמבר 2010 בשעה 22:06