לפני 14 שנים. 8 בנובמבר 2010 בשעה 10:54
"בתוכי קמה אש לנופים אחרים,
של ירוק ריחני,
של כחול טובעני
התקרה מנמיכה, מזכירה:
זאת אני".
(המכשפות)
כשאנו נולדים, נולד בנו גרעין התירס של פוטציאל. עם קצת חום, הוא יתפוצץ לפופקורן פריך. אבל כשאנו נולדים, נולדת איתנו גם הפוערנות, שיום אחד תגדל לתקרות זכוכית אוטו-אמיוניות.
אני גבבה של פוטנציאל טרי, שנשכח בחוץ וצימח מעטפת יבשה, שמאיימת לאבן אותי מבחוץ פנימה. כאשר כנפי-הפיה שלי נפרשים, אני נשבעת שיכולתי להסתכל מלמעלה על צמרות העצים, אם רק לא הייתה התקרה הארורה הזו, מטר מעל ראשי, אם רק לא היה הבקע הרטוב שבין רגליי אכלן יתר כפייתי.
"הודינו שאנו חסרי אונים מול ההתמכרות, שאבדה לנו השליטה על חיינו".
מודה, אני אדם שפוי שחי בטירוף מוחלט בגלל ההשתעבדות שלי למין, שכל פטיש הוא לא יותר מפרזיט עליה.