הזאב מחפש לו טרף חדש.
הוא מוצא לו במבי צעירה ותמימה משוטטת ביער.
תחילה הוא ניגש אליה בנחמדות. מדבר דברי נימוסין, בשפה נאותה ומכובדת.
הוא אומר לה מה שהיא רוצה לשמוע, מספר לה על עברו ועל התרשמותה מהבמבי הצעירה, היפה והסקרנית שהיא.
התאבון שלו נבנה, לאט לאט - אך הוא ממשיך לפטם אותה ולהאזר בסבלנות - לבוא לבקר אותה כל יום ביער, לגרום לה להתלהב, להרגיש מוחמאת ולחכות למפגשים שלהם.
הזאב מתוחכם, אך בראשו כבר נמצא היעד הסופי.
המפגשים שלהם ביער נעשים תכופים יותר ומשם הם עוברים לפינה משלהם באחת מקרחות היער המפורסמות.
הם ממשיכים לדבר, הבמבי נפעמת מסיפוריו של הזאב, מחוסנו גודלו וניסיונו.
בתמימותה היא מספרת לו על מאוויה הכמוסים , תשוקותיה וציפיותיה.
הזאב מרגיש שהרגע מתקרב.- הטרף כבר מוכן.
הבמבי מגיעה שוב לאותה קרחת היער, מחכה לזאב.
הפעם הוא לא ניגש אליה בענווה מאחורי העץ.
הזאב רואה את הטרף מוכן, ויודע שזה הטרף שלו והרגע לטרוף אותו הגיע.
הפעם הוא מסתער עליה, נועץ בבשרה את שיניו. מתענג על כל מגע וביס.
הבמבי הייתה תמימה מדי, אבל שם, ברגע של הבנה - הבנה שכל אותו הזמן היא הייתה מטרה לטרף ולא רק קולגה ליער - היא חושבת לעצמה שאם כבר סופה להיטרף, אז לפחות שזה ייעשה בידי הטורף הראוי.
הזאב יודע שכל הזמן וההשקעה השתלמו להם - הטרף נטרף והוא נהנה מכל רגע.