|
|
|
"יש לכל אישה אינטואיציה גנטית ששודרגה לאורך דורות המאפשרת לה לזהות משוררים מזויפים כבר אחרי השורה הראשונה"
כך היא צעקה בקול שתוי למחצה בכיכר הרחוב בפריס לפני מאה שנים.
ואני שקורא את כתביה של סימון דה בובאר ומנסה לדלות מהן תובנות למציאת האחת.
שוקע במחשבות ושואל את עצמי -
האם אני משורר אמת שמילותיו באות עמוק מתוך הרגש
או כזבן עלוב נפש המנסה באמצעות מילים ריקות מתוכן לפתות נשים אל גופי.
כרעי בפני אדונך עירומה כביום היוולדך והוקירי את גדולתו
על שמשך אותך מתהום הריקנות ישר אל תוך עולמו המופלא
כך קרא בקול ליצן החצר בעת שעמדה למשפט על שצעקה
האדון הוא עירום ולא רק במובן המוחשי
ואני שעמדתי בקהל והייתי צריך לבחור האם לשבט אם לחסד צעקתי בקול ניחר :
הוציאו להורג את האוויל שבחבורה
ובא התליין וכרך סביבי צווארי את החבל
כי נשמתי שלי שזורה בשלך עד קצה הימים,
כך אמר לה לפני שקפץ על פסי הרכבת.
אבל שבת היום חייכה היא בבוז , סובבה את ראשה וצרחה :
ונשמתי שלי לא תהיה כבולה לעולם בנשמת אוויל רומנטי שכמותך
ובעודו חושב על גודל טיפשותו והליכותיו הנאיביות
נפעמה בו ההחלטה כי לא יתמכר עוד לעולם לתחושת הנזקקות
ובעודו צועד על המסילה בגב זקוף ועיניים עצומות אל עבר שארית חיי זכרותו
שקעה השמש ורכבת ראשונה של חול הופיעה באופק ...
ואם את נמצאת במשבר/צומת דרכים.......
תמצאי לך פסיכולוג/מאמן אישי/ידיד גיי.....
כאן לא תמצאי את הגורו שלך......
ובשמן של נשים רבות שראיתי מתדרדרות אל התהום ולוחשות ....לי זה לא יקרה.....
תקבלי את העצה שלי בכובד ראש. ובאהבה.....
בסך הכול....מי אני ומה אני אם לא עובר אורח שמכל מלמדיו השכיל....
קילר לא מזיל דמעה , לעומת משורר שבוכה כמו ילדה קטנה.
משול לאשפתות , לכוד במכאובים, כבול בתוך חרדה האופפת את משעולי החיים.
אבל משם ישאב את הכוחות לחדור לנפשך, ולתוך גופך עצום הממדים
להעמידך במקום אל מול כל משחקיך המלוטשים
לגרום לך לבכות לתוך עצמך במשך ימים ולילות מול נפשו המרוטשת לרסיסים
כי קילר לא מזיל דמעה, אבל משורר בוכה כמו ילדה קטנה.
בליל חורף סוער בו הרוחות קובעות את יעדו וייעדו של אביר
אשאב ממקור זרעי הקדום הטמון במורשת אבות אבותיי
את כל אפלות הגנים הטמונים בנפשי
אעטוף את עצמי בכוחות שיאפשרו לי להכאיבך, להחפיצך כרצוני
בעוצמה רוחנית ומוחשית שתרעיד את לבך עד קצות נימיו האדומים
כל החרדות שלי ורבות הן מספור, עוטפות את גופי ומצרות את צעדיי.....
כל החלומות שלי ומתי הם מעט, נמצאים מעבר לפינה וקוראים לי לבוא....
ולו רק יכולתי להאיץ את צעדיי לקצה הרחוב ...
מישהי מדהימה כתבה את הפנטזיה שלה באתר......
קראתי את שכתבה ....ומלמלתי ....ככה אני רוצה את האישה שלי
את הגברים שלה היא אהבה חייתיים עם נגיעות קלות של מלנכוליה.
משורר או אמן מיוסר ואנרכיסט שמזיין את הצורה למילים ומזיין אותה כמו חיה ביער בחדר המיטות המפנק שלה.
גס בוטה וולגרי אבל בעל נפש מורכבת ועדינה כי זה עדיף על גבר מורכב ועדין בעל נפש גסה בוטה וולגרית .
כזה שבין סשן לסשן יקרע את הצורה לאדיאות מקודשות עבורה ויקנח בשיר שישרוף לה את הלב מבפנים.
את כלבה נסיכה ומכשפה ואת יודעת על מה אני מדבר
ולכן אני מתחנן, מבקש ודורש שתעני לי ומהר.....
היכן הוא האור בקצה המנהרה
אליו אני אמור להגיע בכדי למצוא את ההארה....
אבל סופו של דבר את תשמרי על שתיקתך
ואני אשאר לבדי עד יום מותך ....
שהוא גם יום מותי.
לוזר היית ולוזר תישאר
כך אמר לי אלוהים, הוא ולא אחר...
ואני נסחב עם הקללה לכל מקום
וחי את האמת בכל עת על פי תהום
ואין ולא תהיה לי גאולה או נחמה
עד שלא אמצא את זו שתבוא את הבשורה
