השלווה היא חזות הכול.

פעם שמעתי על במאי שמתעקש לעשות סרטים שבם הרשע מנצח בסוף

כי אלו החיים, וצריך להיות מוכנים..

אז בסוף הסרט עלתה בי התודעה שהפנמתי שהנסיבות בחרו בי ואין לי על מה להצטער

אז ניסתי להילחם במציאות והלכתי אל הנשף .

המלך היה שם , עם כל אנשיו

לכבוד האירוע רכשתי בגדים חדשים

כי המלך אולי הוא עירום, אבל אני לבוש בכאב המכסה את גופי.

בדרך לחשתי לעצמי : הגיע הזמן שאפסיק להילחם למען כספי העשירים,

הגיע הזמן לעשות תספורת הגונה.

המרוץ מתחיל, ג'וני בוי , הצרות יגיעו כך או כך.

הייתי לי כמובן אפשרות מילוט

לעזוב את העיר ולקחת אותה איתי

אבל רק אחרי שתסכים להיות שלי

אז אמרתי בקול ,

תני לי את חיוכך, את האור שבעינייך.

אבל הבמאי צדק, הרשע תמיד מנצח בסוף,

ולמרות כל הסרטים , מצאתי את עצמי צולל לתהום,

ולמרות שליבכם היה עימי, זה לא הספיק להציל את נשמתי הארורה,

כי הרי בסופו של יום , כל אחד קוצר את מה שהוא זורע...