לפני 8 שנים. 19 בדצמבר 2015 בשעה 17:48
אם היינו מתים צעירים, האם היית עדיין מקבל אותי לחיקך
בזמן שהייתי זוחלת אל חלקת הקבר שלך בשעת לילה מאוחרת.
כך לחשה הרמן באוזנו של הרמן בזמן שהזדיינו בפראות
הרחק מעיניה של אשתו.
ואיך בכלל אפשר לשפוט את כוכבי ספרו של בשביס זינגר , שכינה אותם
"ניצולי שואה חיים "
או לנסות להבין את המשמעות הלוגית של המושג הזה.
וזה היה הרגע בו הצעתי לך לנוסע לוורנה
עיר ההימורים לדלפונים ולהמר על החיים.
מתכנן את הרגע בו אהיה שיכור על סף עלפון ,
ואז על סף עלות השחר אביט בכוכב האחרון שמסרב לשקוע ,
אשבע לך אמונים ואבקש ממך פעם נוספת לוותר על גאוותך.
ולרגע אחד ארגיש שהפסקתי להיות הנסיך הפחדן החי כל יום בחרדה מהאתגר הבא,
אבל בתוך ליבי אדע שזוהי זריחתה של השקיעה,
כי רק גיבורים זוכים באהבת אמת בדרכי תרמית,
אחרת הם לא היו נבלים כמוני.