השלווה היא חזות הכול.

שם המשפחה שלי הוא ייחודי, כמעט ולא נשמע בארץ כמותו. ולמה חשוב לי לספר לכם על זה. משום הסיפור הבא :

בפרוץ אחד המבצעים הצבאיים האחרונים, נפל בשדה בקרב, חייל צעיר עם שם משפחה זהה.

איני מכיר את הבחור,  אבל ייתכן בהחלט שסבי וסבו הגיעו מאותה עיירה ברוסיה ולכן הזהות.

מיד כאשר הקריאו את שמו בחדשות, הייתי בטוח שמכל העולם יתקשרו אליי בכדי לשאול האם הוא בן משפחתי. אולי הוא בני, אחי, בן דודי, אחייני .

בפועל . כלום. אפילו לא טלפון אחד. לא חברים, לא עמיתים, לא שכנים. אפילו האקסית בכבודה ובעצמה לא התקשרה.

אני חושב שבאותו לילה הרגשתי בדידות ברמה שלא הכרתי.

כאילו שאני לא קיים בעולם, כאילו שאני לא חשוב עבור אף אחד.

חלמתי על יום מותי, נקבר בהלוויה בה מלבד נציגי חברה קדישא, אין לא טרח להגיע.

וברגעים כאלו אתה שואל את עצמך בפשטות : במה שגיתי שהגעתי עד הלום.